סיפורה של המחתרת
Translation of this page in Dutch and English
סיפורה של המחתרת החלוצית בהולנד מתחיל בקיץ 1942.
ב-15.7.1942 עוברים הנאצים לביצוע השלב הסופי של השמדת יהדות הולנד. היהודים מרוכזים במחנה המעבר בווסטרבורק ומשם מועברים מזרחה למחנות ההשמדה בפולין.
באותה עת נמצאים 49 נערות ונערים יהודים במוסד לעליית-נוער בלוסדרכט (Loosdrecht) שבהולנד.
מוסד זה בלוסדרכט הוקם במטרה למלט נוער יהודי מגרמניה ולהכינו לעליה ארצה בעיקבות פרעות ליל הבדולח בגרמניה, בנובמבר 1938.
בראשית אוגוסט 1942 מסתבר למדריכי המוסד יואכים סימון ("שושו) ומנחם פינקהוף כי הגרמנים החליטו על חיסול "בית עליית הנוער". מנחם פונה אל מרים וטרמן, חברתו, ומרים יוצרת קשר עם יופ ווסטרוויל, הולנדי-נוצרי, מנהל בית-ספר ברוטרדם הידוע בהתנגדותו לאלימות בכלל ולכיבוש הגרמני בפרט, ומבקשת את עזרתו בהצלת בני הנוער.
יופ, למרות היותו אב לשלושה כשהרביעי "בדרך"', נשוי לויל, נרתם מייד למשימת הסתרת ילדי הלוסדרכט. הוא רותם למשימה זו את חבריו וחלק מסגל בית-הספר אותו הוא מנהל וכן משפחות הולנדיות-נוצריות נוספות.
בשבת ה-15 לאוגוסט 1942 מתקבלת הידיעה על פינויו הצפוי של המקום ובתוך יממה מועברים ילדי לוסדרכט למקומות מיסתור.
כ-20 חברים נוצרים מתקבצים סביב יופ ולהם נוסף כמספר זה חברים יהודים, רובם ככולם חברי החלוץ.
כך מתחילה המחתרת החלוצית בהולנד את פעולתה.
המחתרת, בראשותו של יופ ובהשראתו דוגלת באי-אלימות – פציפיזם, וחבריה נרתמים להצלת יהודים תוך שמירה על העיקרון של אי-נשיאת נשק ושימוש בו.
מעל שלוש שנים פעלו חברי המחתרת – עד שחרורה הסופי של הולנד מיידי הנאצים ב-9.5.1945 ובמהלך תקופה זו מביאה הפעילות להצלתם של עשרות רבות של יהודים, על-ידי מילוטם ממחנה ווסטרבורק, הסתרתם בבתי נוצרים, אספקת מזונם והעברת חלקם דרך בלגיה, צרפת והרי הפירנאים.
חברים רבים נתפסים על-ידי הנאצים וכמה מהם מוצאים להורג ובראשם יופ וסטרוויל המוצא להורג ב- 11.8.1944.
עם תום המלחמה עולים החברים היהודים ארצה: ניצולים ופעילי-מחתרת ויחד עם החברים ההולנדים-נוצרים הנמצאים בהולנד, הופכים כולם לקבוצה אחת ששומרת על קשרי חברות הדוקים ונקראת "קבוצת ווסטרוויל"