כריסטינה (טין) סחבור – Cristina (Tine) Segboer

כריסטינה (טין) סחבור – Cristina (Tine) Segboer נולדה ב-26/11/1906 ונפטרה ב-7/12/1992.

יחד עם אחותה הצעירה פרדריקה מריה (ריק) Frederika (6/4/1909 – 8/1/1986) הוכרו כחסידות אומות העולם בשנת 2012.

מעט ידוע על פעולתה של טין סחבור. בין השאר ידוע כי הייתה הפעילה שבין שתי האחיות.

השתתפה בפעולות קבוצת ווסטרוויל בהשגת כרטיסי-מזון לחברים היהודים שהסתתרו, אמצעי תשלום למימון המזון וכן פעלה בחיפוש מקומות מסתור לחברים.

כתוצאה מפעילות זו נאסרה על-ידי המשטרה יחד עם אחותה פרדריקה.

 

ויל ווסטרוויל מתוך הספר  "המחתרת החלוצית בהולנד הכבושה" עמוד 117

בקיץ 1942 בילינו — יופ, אני והילדים — במחנה-קיץ במחוז חלדרלנד. היינו עם קבוצת תלמידים מבית-הספר "מונטסורי" ברוטרדם, אשר יופ היה מנהלו משנת 1941. כשחזרנו לרוטרדם, מצאנו בדירתנו משפחה זרה.

היתה זאת משפחת כהן מאמסטרדם. למעלה משבוע ישבו האנשים בביתנו וציפו לשובנו, מודאגים ומתוחים. נתברר, כי ידידתנו, טינה סכבור, שבידיה הפקדנו את מפתח הדירה, איכסנה את המשפחה ללילה אחד בביתנו. הכוונה היתה להעבירם אל מעבר לגבול, לבלגיה. לרוע-המזל נעצרה טינה ולא יכלה להודיע דבר למשפחת כהן. החלטנו להשאיר את המשפחה בדירתנו, כי ממילא כבר הרגישו בהם השכנים, והמקום היה בטוח יחסית. אנחנו עברנו לחדרים מרוהטים, ונשארנו שם עד שהיה צורך לפנות גם אותם עבור חמישה בחורים מלוסדרכט. היתה זו הפעם הראשונה בה יכולנו לתת ביטוי אקטיבי לרגשי הזעם שמילאו את לבנו נוכח מעשי הטירור והפרת זכויות האדם.

 

הסיפור שתיארה ויל למעלה כפי שמתואר מפי ג'יין פרסקו-כהן, ביומן השואה שכתב אביה,  יצחק כהן

כשאנכי, ה"ילדונת" של אבא (יצחק כהן) קיבלתי את צו הקריאה כדי להתיצב לגרמניה, וכשהודעתי להורי כי לא אסע ויהי מה, כתבה אמא מכתב לאחותה הגרה בסחיוואנינגן [Scheveningen] . זאת סיפרה את המקרה כולו לשכנתה בשם טינא סחבור [Tine Segboer] כדי לשאול אותה אם אולי תדע פתרון לבעיתנו. טינה נסעה אלינו מיד ברכבת וסיפרה כי לה ידידים אשר בלי ספק יהיו מוכנים לעזור. היא ביקשנו לעמוד הכן בעוד ימים אחדים, ללא מזוודה ועם הבגדים שעלינו בלבד. היא תבוא כדי לקחתנו מן הבית.

כבר למחרת הגיעה שוב והביאה אותנו לכתובת בעיר רוטרדם, שם גרה משפחה אשר, כפי שסיפרה לנו, יצאה לחופשה ושכלל לא תתנגד לנוכחותנו שם. אלא שלמחרת נאסרה ה'פייה' הטובה שלנו ורק כעבור זמן ניכר תשוחרר. ובינתיים נשארנו בדירה ברובע דרומי של רוטרדם, רחוב פליינווך Pleinweg,Rotterdam Zuid.

על הדלת התנוסס שלט ועליו: "Fam. J.Westerweel"

בתום ששה שבועות שמענו את פתיחת הדלת הקדמית והופיעו הדיירים עצמם, מופתעים ביותר מנוכחותנו וכששמעו את סיפורנו וכי הובאנו לכאן בידי חברתם טינא, הרגיעונו ואמרו כי נישאר בדירתם והם עצמם ימצאו זמנית מקום אחר. גרנו שם שנה וחצי ומפעם לפעם הצטרפו אלינו מתחבאים אחרים אשר מצאו אצלנו מקלט זמני.

Cristina (Tine) Segboer

 

Cristina (Tine) Segboer was born on 26/11/1906 and died on 7/12/1992.

Together with her younger sister Frederika Maria (Rick) Frederika (6/4/1909 – 8/1/1986) were recognized as Righteous Among the Nations in 2012.

Little is known about the action of Tine Segboer. Among other things, it is known that she was the more active between the two sisters.

Participated in the activities of the Westerweel  Group in obtaining food stamps for the Jewish members who were in hiding, means of payment to finance the food, and also in search of hiding places for members.

As a result of this activity, she was arrested by the police together with her sister Frederica.

   

Wil Westerweel from the book "The Pioneering Underground in the Occupied Netherlands" page 117 

In the summer of 1942, Joop, I, and the children spent a summer camp in Gelderland County. We were with a group of students from the Montessori school in Rotterdam, whose principal had been Joop since 1941. When we returned to Rotterdam, we found a foreign family in our apartment.It was the Cohen family from Amsterdam. For over a week, the people sat in our house waiting for our return, worried and tense. It turns out that our friend, Tine Segboer, in whose hands we deposited the key to the apartment, housed the family for one night in our house. The intention was to move them across the border, to Belgium. Unfortunately, Tine was stopped and she could not inform the Cohen family. We decided to leave the family in our apartment, because the neighbors already felt them anyway, and the place was relatively safe. We moved into furnished rooms, and stayed there until it was necessary to vacate them as well for five guys from Loosdrecht. It was the first time we could actively express the feelings of anger that filled our hearts in the face of acts of terrorism and human rights violations.

  

The story that Wil described above as described by Jane Fresco-Cohen, in the Holocaust diary written by her father, Yitzhak Cohen

When I, the "child" of my father (Yitzhak Cohen), I received the reserve order to face in Germany, and when I informed my parents that I would not go no matter what, my mother wrote a letter to her sister who lived in Scheveningen. Her sister told the whole case to her neighbor named Tine Segboer to ask her if she might know a solution to our problem. Tine went to us immediately by train and told that she had friends who would no doubt be willing to help. She asked us to stand ready in a few days, without a suitcase and with only the clothes on us. She's coming to pick us up from the house.

The very next day she came again and brought us to an address in the city of Rotterdam, where lived a family who, as she told us, went on vacation and would not at all object to our presence there. But the next day our good 'fairy' was arrested and only after a considerable time she was released. In the meantime we stayed in an apartment in the southern district of Rotterdam, Pleinweg, Rotterdam Zuid.On the door was a sign that read: "Fam. J. Westerweel" At the end of six weeks we heard the front door open and the tenants themselves showed up, very surprised by our presence and when they heard our story and that we were brought here by their friend Tine, they calmed us down and said we would stay in their apartment and they would find another place temporarily. We lived there for a year and a half and from time to time we were joined by other hideouts who found temporary shelter with us.