קורט האנמן – Kurt Hanneman

 

קורט האנמן היה חניך ההכשרה החלוצית באלגוט (Elgut), גרמניה. בנובמבר 1938, לאחר "ליל הבדולח", נאסר ונשלח למחנה בוכנוואלד (Buchenwald). כעבור חודש שוחרר והגיע להכשרת "ורקדורפ" (Werkdorp) בווירינגרמר (Wieringermeer). עם חיסול ההכשרה ב – 1941 עבר לפעילות באמסטרדם (Amsterdam), והיה בין פעיליה הראשונים של המחתרת החלוצית בהולנד. עם מותו של יואכים "שושו" סימון (Joachim "Schuschu" Simon) ב – 1943, עבר למסתור אצל פרנס חריטסן (Frans Gerritsen) ורעייתו הני דה האן (Henny de Haan), הולנדים שהיו חבריו למחתרת. האנמן נתפס ונשלח למחנה פיכט (Vught) ב – 14/10/1943, הועבר למחנה וסטרבורק (Westerbork) ב – 19/10/1943 וגורש למחנה אושוויץ (Auschwitz) זמן קצר לאחר מכן. הוא נרצח באושוויץ ב – 13/3/1944

 

לדמותו

 

עודני רואה את קורט לפני. גבוה ורזה, גבו כפוף במקצת. פנים מוארכים, מצח גבוה, עטור בלורית חומה. משכו במיוחד עיניו הכהות; היה לו מבט רך, מבין ומחייך. אפילו בימים השחורים ביותר ידע גלות את המגוחך שבשלטון המנופח ובצרות-האופק של הביורוקראטיה הנאצית.

קורט נבחר להיות חבר מרכז '"החלוץ" עוד בשנת הכיבוש הראשונה. אז עוד הסתירו הגרמנים את כוונותיהם האמיתיות, והחברים המשיכו את הכשרתם באין-מפריע, כביכול. הוא היה הראשון שראה את מצבנו באור הנכון ולא השלה את עצמו. כאשר הביעו חברים אחדים את רצונם לצאת לארצות אחרות, ראינו אנחנו, הקנאים לרעיון הציוני, את הדבר כבריחה, אך הוא העמיד אותנו על טעוטנו.

עם החמרת המצב נפלה רוחם של חברים רבים, ודווקא אז התבלטה אישיותו של האנמן. נוכחנו לדעת, כי דווקא הומאניסט ואידיאליסט כמוהו מסוגל להיות מנהיג במחתרת. למעשה, לא מצא שום סיפוק בעבודה הבלתי-ליגאלית, והיא לא הלמה את אפיו האטי.

הוא לא חשב על עצמו; ניסה להציל את חיי החברים, כשם שטרח קודם לכן להסביר להם את עיקרי החיים. תקופת המחתרת היתה לגביו דף בספר החיים, שלב שאסור לדלג עליו. הוא לא הצטיין בערמה או בזריזות, וודאי שלא היה דמות של "פרטיזאן". אזכרהו תמיד כאדם המחזיק ספר בידיו, השש לשקוע בקריאה.

עד לזמן האחרון, בו נאלץ לזנוח את פעילותו ולהסתתר בעצמו, שמר על שלוותו. הידיעה, שחיי אחרים תלויים בו, העניקה לו אומץ להמשיך ולעמוד בסכנה. רצה הגורל, ונתפס על-ידי הגיסטאפו; וגורלו — כגורלם של מיליונים: וסטרבורק–אושויץ, וקבורתו לא נודעה.

 

גדעון דרך

מתוך "המחתרת החלוצית בהולנד הכבושה" עמוד 106

 


 

בימי המחתרת באמסטרדם

 

— הנה בא האנמן לארוחת הערב. כמעט ואינו מדבר על עבודת אותו יום, אך כשפונים אליו, ניכר מיד שעודנו מהרהר בתכנית כלשהי או מעבד את פרטיה. משעולה בידי מישהו לעקרו ממהלך-מחשבותיו, מיד מגלה הוא סבר פנים יפות ושמחה בזוטות יום-יום. אף על פי שהוא שותף קרוב להתרחשויות כבדות מאד, קולט מבטו תמיד את הקומי וההומוריסטי, המצוי בסיטואציות רבות בעבודתנו.

כל פעולתו הודרכה על-ידי רצונו העז להציל מציפרני הנאצים אנשים רבים ככל האפשר. רבים שהיססו לעבור לחיי מחתרת, אם בגלל אי-ידיעת הגורל המצפה להם בפולין ואם מתוך מורך-לב או אימה בפני הנעלם, הועמדו על-ידיו בפני הברירה, ללא רחמים. לאיש לא אמר 'עשה" או "אל תעשה"; אך לכל אדם השיב את היכולת להיות אדון לגורלו, יכולת שאבדה לרבים מאתנו במרוצת הימים ובהשפעת הטירור ואי-הבטחון המתמיד.

בתקופה זו הוטל עליו להפעיל את כל מי שעשוי היה לסייע לפעולה, לקשור קשרים חדשים ולהרחיב את הקיימים, למצוא את החוגים ההולנדיים שכבר עזרו פעם ויוכלו לסייע שנית, לקשור מגע עם ארגונים נוספים. העבודה העלתה בלי הרף תביעות חדשות, ותכופות מדי הביאה עמה הצלחות זעירות ואכזבות גדולות. נוסף לכל אלה היה האנמן מסתכן במיוחד בשל מראהו היהודי הטיפוסי, כל פעם שנאלץ להסיר את ה'"כוכב".

יום יום עבד עד שעות הלילה המאוחרות, וכל שעות הבוקר המוקדמות הוקדשו לשיחות עם פעילי המחתרת, עם חברים שביקשו להסיר את הכוכב ועם אלה שכבר הסירוהו, עם מחפשי מחבוא חדש ועם מחפשי מחבוא ראשון.

ציפי היה בא מווסטרבורק ומדווח על הנעשה שם. לורה (דורלאכר י.ג) קורט ריילינגר, נורברט (קליין י.ג) ואחרים, היו נפגשים אצלו. ולוא רק חברים באו: לפעמים זכה גם לביקור המשטרה, לשם ביקורת תעודות-הזהות, מבלי שיעלה על דעת השוטרים מה מתרחש כאן בעצם.

יש ובשעת הבירורים הנוגעים לעבודה נחלקו הדעות. המאזין התרשם תמיד כי האנמן הוא "נשמת" הפעולה כולה. מתוך תודעת האחריות הרבה והבנתו הדקה לחולשות-אנוש, גילה לעתים זהירות-יתר בפעולות המכריעות.

משקל-שכנגד שימש לו קורט ריילינגר, אשר היה סומך על המזל ומבקש להוציא מהולנד כל אדם שניתן להוציאו, תהיה הדרך אשר תהיה.

אותה תקופה נפתח תחום חדש בעבודת המחתרת: צרפת. אך להאנמן לא ניתן עוד להשתתף בו

 

"החלוץ ההולנדי במאבק"

מתוך "המחתרת החלוצית בהולנד הכבושה" עמוד 107.

 


 

לדרכו האחרונה

וסטרבורק, אוקטובר 1943

האנמן נתפס. יום אחד, עם שובנו לצריף לאחר העבודה, נודע לנו הדבר. ‏

הכל ידעו מה קשה המהלומה שניחתה על הארגון. הכל, גם אלה שלא הכירוהו אישית, ידעו את פעלו. מובן שהוחלט לעשות הכל כדי לשחררו, אם אך יובא לווסטרבורק.

כעבור שבוע נודע שהוא עומד לבוא בטרנספורט, ממחנה פוכט. הרכבת תגיע אור ליום ג'. כנהוג, הוטל עלינו ה"שירות": לשאת את מטענם של הבאים, להורות להם דרך בחשיכה ולהביאם אל הצריפים. בבגדינו עלינו על משכבינו. בשתים אחר חצות יישמע הצופר, הקורא לכל העוסקים בטרנספורט. כעשרה בחורים היו בסוד הצלתו של האנמן. דומה היה, כי כבר זכינו ביתרון רב: נבצר מהרכבת להיכנס לתוך המחנה, שכן הרכבת המיועדת לפולין חנתה במסילה: רכבת ארוכה שנמשכה מקצה המחנה עד קצהו. קיווינו שהאנמן לא ייכנס כלל למחנה. את כיווּן הבריחה ידע, לפי שעבד במשך שנתיים בקרבת המחנה.

והנה נשמעה תקיעת הצופר. קמנו בחפזון, ויצאנו אל הרכבת. זו קרבה ובאה לאט-לאט, רכבת נוסעים. כרגיל יועד הקרון האחרון לאסירי-עונשין. הירח האיר את השטח. שרקנו את "התקוה", ומיד שמענו תשובה. דלתות הקרונות נפערו, ומתוכן קפצו שוטרים. הבחנו מיד, שמספרם רב מהרגיל: משמר כבד כל-כך לטרנספורט, דבר נדיר הוא. והנה יצאו גם האסירים, נדחקנו אליהם, ביקשנו לעזור ונעצרנו בתדהמה : שנים-שנים יצאו האנשים כבולים זה לזה בידיהם. ולא רק האנמן ירד; עוד חמישה חברים היו עמו. מעולם לא הובאו אנשינו בצורה כזאת. בזעם אין-אונים עמדנו, מבלי שיהיה לאל ידינו לעזור. ניגשנו והושטנו להם ידים; וכי מה יכולנו לאמר להם?

השוטרים עצמם הביאו אותם למחנה, כפושעים מסוכנים, וכלאום בחדר מיוחד. כאן נמסרה השמירה עליהם לשוטרים היהודים. בעמל רב עלה בידינו לבקר אצלם. שוב לא היו כבולים, אך הבריחה לא היתה אפשרית כלל. לא היה עמהם כל מטען אישי; חיש מהר רצה אחת החברות שלנו אל הצריף לאסוף חפצים ומזון. אין רכושנו רב, אך הכל תרמו דבר-מה, וכך נארז עבור כל אחד מן האסירים תרמיל קטן.

פניו של האנמן רעות, שכן קדח בבית הסוהר. הבאנו מים, שיוכל לפחות להתגלח. הציקה לנו המחשבה, שהוא עזר לרבים כל-כך מבינינו, ואילו אנו חסרי-אונים לעזור לו. כאן, בווסטרבורק אין נסים מתרחשים. אין מפציצים מסילות רכבת ואין פולשים. הכל מתרחש כצפוי, אין דרך חזרה.

הנה מוליכים אותם לרכבת. האנמן משקיף סביבו. הוא מכיר את המחנה, שכן שהה בו בחשאי כדי לסייע לחברים בבריחתם. לחצנו ידים לפרידה. הם נוהגים באומץ, ואנו רואים את עצמנו קטנים לעומתם. "שלום וחזק". עמדנו בדרך, וניפנפנו בידינו לשלום, ובלבנו התפללנו כי יימצא להם הכוח לעמוד.

"החלוץ ההולגדי במאבק"

מתוך "המחתרת החלוצית בהולנד הכבושה" עמודים 108-109

 

 


קורט האנמן, בנם של סוחר הספרים גיאורג האנמן ושל לילי האנמן לבית סמסון, נולד בברלין ב-9.11.1919 . נרצח באשוויץ ב-13/03/1944

 


 

 

קישורים לפעילותו של קורט האנמן במחתרת "קבוצת ווסטרוויל"