קורט ולטר Kurt Walter

קורט האיש הצנוע, פעל כאיש מחתרת "קבוצת ווסטרוויל" בתוך מחנה המעבר בווסטרבורק ואף שהיה יכול למלט עצמו, העדיף להמשיך ולפעול מתוך המחנה, על-מנת להציל חברים נוספים.

קורט וולטר נולד בעיירה באמברג בבאווריה ב 1922. לאביו היה מפעל למכונות חקלאיות. אביו נאסר בנובמבר 1938 במחנה דכאו, וקורט עזב את גרמניה להולנד חצי שנה מאוחר יותר.  הוא עבד בהכשרת ה"וורקדורפ" עד מרס 1941 ועם חיסולה הועסק כאסיסטנט למורים בבית הספר מ.ס. נייקרק שנוהל על ידי ה"יודסה ראד". בראציה/אקציה הגדולה במאי 1943 באמסטרדם נאסר, וצורף ל"קבוצת ההכשרה" בווסטרבורק.

נהג הקטר
א

בין וסטרבורק ותעלת אוראניה נסללה מסילה לקרוניות, כדי להעביר למחנה את המצרכים המובאים באניה. באופן זה אמורים הגרמנים לשחרר רכבות למען מאמץ-המלחמה. לקרוניות נחוץ קטר, ולקטר — נהג. הקטר נמצא במקום, אך נהג עדיין אין לו. מינויו נתון בידי מנהל-העבודה שלנו. רבים קיוו להיות הנבחרים. מה נפלא הדבר לצאת יום-יום את המחנה, ומלבד זאת תימצא האפשרות לסייע במשהו לחיזוק הקיבה… ייתכן גם לפתח באמצעות תפקיד זה עסק של ממש, שכן אנשי המחנה משלמים ברצון ובעין יפה עבור מצרכי מזון. אכן, זהו ענין כדאי.

אך הבחור שנתמנה לנהג ידע דרך נאה יותר לניצול תפקידו. קורט ו. היה בחור שקט, מצניע לכת, על-פי-רוב ראינוהו עובד; הוא לא עורר כל חשד. איש לא יכול היה להעלות על דעתו, כי במזרונו טמונות ארבעים תעודות-זהות, העשויות לשמש לארבעים חברים מפתח אל החירות. הוא היה איש-הקשר בין הארגון בחוץ לבין החברים במחנה, שעמדו להימלט. נוסף על כך אירגן במחנה את כל הנדרש לבריחה. הוא לא נרתע מפני שום סכנה.

היינו מסייעים לחברים לברוח, מבלי שיורגש היעדרם על-ידי פקידי הרישום. כך הצלנו את החברים הנותרים מנגישות. על אף הפצרותינו סירב קורט להצטרף אל הבורחים, בטענה שעבודתו במחנה לא הושלמה עדיין.

לו אנו חייבים תודה. על בריחתם של ששה-עשר חברים מוסטרבורק.

"החלוץ ההולנדי במאבק"

מתוך "המחתרת החלוצית בהולנד הכבושה" עמודים 186-187

 
ב

על סמך עבודתי בהוראה בבית-ספר מקצועי, הייתי פטור מן הגיוס לעבודה. גרתי אצל משפחה יהודית, השתתפתי בפעולות סניף "החלוץ", וכן הרביתי לבקר בבית אנשי ה"ורקדורפ", שנפתח לאחר מכן.

בתקופה שבין קיץ 1942 ועד סוף אותה שנה החלו חברים רבים יורדים למחתרת, בסיועו של "החלוץ". הסיוע ניתן קודם כל לחברים שלא היו מוגנים על-ידי חותמת היודנראט, כי בעלי החותמות נחשבו כנתונים לפי שעה מחוץ לסכנה אלא שבשעת מצוד פתאומי נאסרו מדי פעם גם בעלי חותמות, כשלא הגיעו לטרנספורט יהודים במספר הנדרש על-ידי הגרמנים.

לי כלחברים רבים אחרים, היתה חותמת-מגן. ב-26.5.43 קיבלתי צו-שילוח, אך לא התיצבתי. למחרת נערך מצוד גדול, וכל מרכזה של אמסטרדם הוקף ונחסם. אנשי הגסטאפו עברו מבית לבית. נתגליתי ונשלחתי לווסטרבורק, יחד עם קבוצה גדולה של חברי הכשרת-וירינגן לשעבר.

היוינו קבוצה מיוחדת שעבדה בשירותי-חוץ ושוחררנו לפי שעה מן השילוח מזרחה, כמונו כחניכי אלדן שהובאו למחנה לפנינו.

כשנסללה מסילת-רכבת צרה נשלחתי לעזור בתיקון הקטר, ואחר-כך גם לנהוג בו. הרכבת, שהיתה מורכבת מקרוניות-שפיכה, נעה בין המחנה לבין התעלה הקרובה מרחק 5 ק"מ בקירוב, וחצתה חלקת-יער. עיסוק זה הגן עלי, והודות לו נשארתי בוסטרבורק עד לשחרור.

כבר ב-11 ביוני הגיע אלי אישור מטעם מחלקת "ההגירה של היודנראט, כי הוצעתי לחילוף עם שבויים גרמנים בארץ ישראל, על-ידי שגרירות שוייץ בברלין. עד כמה שידוע לי, קיבלו כל חברי הכשרת וירינגן הודעה כזאת.

במובן ידוע, נשאו חייהם של אנשי וירינגן גם בוסטרבורק אופי של קבוצת-הכשרה. עבדנו בקבוצה סגורה, קיימנו פעולות תרבות, שיעורי עברית (המורה: מנפרד ליטן), חיי חברה, מוראל גבוה. זכינו אפילו ליחס-כבוד מסוים מצד אנשי הס.ס. את "משק-הבית" בצריף שלנו — צריף 60 –ניהלה הגברת לאופר, שהיתה ממונה על משק-הבית בוירינגן. היא טיפלה בנו יפה. בהמשך הזמן שולחו רוב החברים בטרנספורטים.

ב-12 ביולי 1943 נשלחתי מהמחנה לאמסטרדם, כדי לפרק את המכונות בבית-הספר המקצועי, בו שימשתי קודם לכן כמורה. לנתי בויטסנקאדה, בדירה של חברים שנשארו באמסטרדם. בשעת שיחת-בירור עם "החלוץ" במחתרת הצעתי לקבוע קשר בינם לבין וסטרבורק, שכן עבדתי אז בתחנת-הסינון החדשה, תכופות גם בלילה.

אפשר היה להפגש בקרבת מקום, בשדה. כך נוצר כעבור זמן קצר המגע הראשון בין אנשי וסטרבורק ואנשי הארגון: אלס (לורה דורלאכר), פראנס חריטסן, יאן סמיט, נל אשר, לני דה-יונג, טינוס סכאבינג, מנחם (פינקהוף י.ג), מרים (וטרמן-פינקהוף י.ג). כן הסתיענו בציפי פרנקל, אשר הזהירנו, בין השאר, על פינוי המוסד לחולי-נפש, "אפלדורנשה בוש".

שני אכרים, שהיו בשכנות למחנה וסטרבורק, סייעו על-ידינו. (סייעו לנו י.ג). העברנו מכתבים, מצרכי-מזון, כסף, תעודות מזויפות (תעודות-זהות, רשיונות לעזיבת המחנה), מפתחות לדלתות קרונות-הרכבת ומכשירי עזר שונים, העשויים לסייע לבריחה מהקרונות.

ניסינו לארגן את הבריחה מבלי שיופעלו עונשים קיבוציים על הנשארים. על-כן נאלצנו לחכות עד שנכללו החברים המועמדים לבריחה ברשימת-השילוח. בדרך אל הרכבת היו חברים אלה חומקים בחשאי מהשורה ופונים לבית-השימוש. לאחר שהפליגה הרכבת היו כל הבורחים נפגשים במקום שנקבע מראש. כאן בילו את הלילה, ובבוקר יצאו את המחנה על-פי רשיונות-יציאה מזויפים. בחוץ חיכו להם במקום מוסכם, חברי המחתרת. על-גבי אופנים הובאו הבורחים למקומות מחבוא – מהמחנה. רוב החברים קיבלו עוד בתוך המחנה תעודות-זהות מזויפות.

נסיון להציל מהמחנה מספר רב של חברים בלילה, בסיוע איש-משמר הולנדי, נכשל.

לאחר ספטמבר 1944 לא יצאו עוד טרנספורטים מוסטרבורק. חדשים אחדים לפני גמר המלחמה הכינו מנהלי-המחנה הגרמנים רכבת להפלגה. יום אחד נשאלתי אם יודע אני לנהוג בקטר גדול. פחדתי שנאלץ לנסוע ברכבת זו לגרמניה. אחר-כך נודע, כי הרכבת נועדה להעביר לגרמניה את החפצים הגנובים שנערמו בוסטרבורק. ימים אחדים לפני השחרור נאלצתי לסייע בהסעת רכבת זו לחרונינגן, אך משם לא ניתן לה עוד להמשיך.

חזרתי באופנים לוסטרבורק, וכאן הגיעני השחרור.

קורט ואלטר

"המחתרת החלוצית בהולנד הכבושה" עמודים 187-188

קורט ולטר נולד בעיירה באמברג בבאווריה ב-1922. נפטר ב-16 לאוקטובר 2016 והובא למנוחות בבית העלמין בבית-יצחק.

קישורים לפעילותו של קורט ולטר ב"מחתרת קבוצת ווסטרוויל"