קורט ריילינגר "נאנו" – "Kurt Reilinger “Nano

 

קורט ריילינגר (Kurt Reilinger). כינוייו במחתרת היו "נאנו" (Nano) ו"ויקטור" (Victor)  נולד ב – 1917 בשטוטגרט (Stuttgart), גרמניה.

קורט היה ממקימי המחתרת החלוצית ההולנדית בהולנד וממנהיגיה. פעל בהולנד ובצרפת להצלת יהודים ולהברחתם לספרד. נתפס עקב הלשנה וגורש למחנה בוכנוולד (Buchenwald). ריילינגר נספה בתאונת דרכים בהולנד בספטמבר 1945.

 

---

 

בהכשרה ובמחתרת

 

קורט היה מן החברים המרכזיים בסניף "החלוץ" שבורקדורפ וחבר מרכז "החלוץ". עם זאת סירב לחזור לפעילות מלאה בתנועה, כפי שעשה זאת בגרמניה. לאחר פינוי הורקדורפ ב-1941 עבר להכשרה חקלאית "בודדות" אצל איכר, עד 1943.

אחר מותו של שושו סימון, בינואר 1943, היה צורך להמשיך את פעולתו מחוץ לגבולות הולנד. קורט נטל על עצמו את התפקיד, יצא לבלגיה ולצרפת וחידש את הקשרים שנקשרו על-ידי שושו. במרוצת הזמן אף הרחיב אותם, והגיע לפעילות ענפה בכל שטחי הבריחה וההצלה.

יחד עם חברים אחרים יצר מגע עם המחתרת היהודית בצרפת, הוביל חברים מהולנד לצרפת בתור "פועלים", טיפל בהם מבחינה חמרית ודאג להעברתם לספרד. לעתים מזומנות ביקר בהולנד, ושמר על מגע עם החברים המרכזיים שם.

ב 1944 נעצר בפריס, יחד עם רוב חברי המרכז שם. בבית-הכלא נחקר, עונה, אולם לא גילה דבר. לאחר-מכן הועבר למחנה דראנסי בצרפת, ומשם עם הטרנספורט האחרון לפני שחרור פריס, לבוכנואלד.

עם גמר המלחמה, במאי 1945, הגיע קורט לשבדיה, שהה בה מספר חדשים וחזר להולנד, כשרוחו איתנה מתמיד. מיד החל לפעול בארגון העליה, והרבה להימצא בדרכים. באחת הנסיעות הללו, ב-17 בספטמבר 1945, נפגע בחשיכה על-ידי משאית ונהרג. חבריו בהולנד ואנשי הבריגאדה היהודית הביאוהו למנוחת עולמים בבית-העלמין היהודי באמסטרדם. 

"המחתרת החלוצית בהולנד הכבושה" עמוד 248

 

---

 

עם קורט לטולוז

 

שוב בא קורט לבקרנו באופיי. הוא מביא ידיעות מהולנד ומן החברים הפזורים על-פני צרפת, בריחוק מקום זה מזה, העובדים אצל חברות גרמניות בשביל הצי ובשביל חיל-האויר, במנסרות צרפתיות, כחוטבי-עצים ביערות, אצל איכרים וירקנים צרפתים. הוא יודע לספר על יחידות המאקי היהודיות, וביניהן קבוצת חברים שלנו, השוהים עמהן עד שיוסדר להם מקום-עבודה חדש אצל "הדודה ספרד".

עם הישמע מלת-הקסם "ספרד", מיד הומטרו על קורט שאלות : היוכל כל חבר להצטרף ? היש הכרח להתגייס לצבא הבריטי? האם הדרך קשה ? כיצד מגיעים אל הגבול ומתי ? — את התאריך נבצר מקורט לגלות לנו. הדבר תלוי, כנראה, בשלג ובמזג-האויר. לאחר-מכן נודע לנו, כי העניין תלוי בכסף: כלומר, בכמה זמן יבזבז מורה-הדרך את שכרו לאחר העברת קבוצה אחת, ויחזור לטולוז כשכיסיו ריקים.

אך כרגע היו לנו בעיות יותר דחופות. שמונה חברים היינו באופיי. קורט סיפר דברים ששמע בתחנת הרכבת הצפונית בפריס, מפי פועלים הולנדים :

"איפה יש עבודה ? — כן, באופיי, שם משתכרים יפה. — אה, אופיי, במקום בו נמצאים היהודים והסטודנטים". ובכן, יודעים על אודותינו. אמנם, עדיין אין הסכנה מיידית. פועלים הולנדים אינם גרמנים, וכמעט שאין ביניהם נאצים. אלא שמועדים הם לפטפט, ועל נקלה עלולים הדברים להיקלט באזנים לא-קרואות. קורט העלה נימוק נוסף לעזיבת המקום: לפי ידיעות מטולוז עשויות בעלות-הברית לפלוש עוד באביב הזה. עמדנו בחודש ינואר, ולא היינו סבורים כי העניינים יתרחשו במהירות כזאת. אף-על-פי-כן שיכנע אותנו קורט כי יש הכרח לנטוש את הסביבה. בתנאים נוחים עשויה הנחיתה להתרחש כבר בפברואר, ויש להניח כי נורמאנדיה ואזור התעלה צפויים להרעשה הכבדה ביותר (הדברים התאמתו: בימים האחרונים הומטרו עלוני-אזהרה שקראו לפועלים הצרפתים ולזרים לצאת את האזור) מלבד זאת ראינו יום-יום את להקות המטוסים האמריקאיות, שמנו ממאה עד שש-מאות מטוסים. מסילת-הברזל עמדה לצאת מכלל פעולה. ואחרון אחרון: קורט שמע, שהגרמנים אומרים לשלח את כל הפועלים ההולנדים לגרמניה. גם אנו חששנו לכך  כבר זמן רב.

עד כה ועד כה היתה השעה כבר אחת לאחר חצות, וחייבים היינו להכריע לאן נלך, כיצד ומתי. קורט עמד לצאת לדרכו בשש וחצי בבוקר, ובשמונה היה עלינו להתחיל בעבודה (לפני תשע וחצי לא הופענו מעולם במגרש-הבניה ; לפני עשר וחצי לא התחיל איש בעבודה, ובאחת-עשרה וחצי – צהרים. במשך השעה האחת, כשלא ירד גשם, היינו מתרוצצים הלוך ושוב בשקידה רבה).

הוספנו לשקול בדעתנו את כל האפשרויות. לקורט לא היו די מקומות לכולם. חברים אחדים ביקשו להישאר לפי שעה בצרפת; אחרים בילו חופשה בהולנד. בשעה שתים בלילה שאלני קורט, אם אין ברצוני לצאת עמו דרומה. הייתי מוכן להסתלק מעם הגרמנים ברצון רב. אף-על-פי שהספקי בעבודה אינו רב ביותר, הרי הוא רב מדי עבורם. מחר, ברכבת,

יוחלט לאן אפנה.

קורט בודק את קופת-הבית שלנו ונוטל את הכסף שחסכנו ב"עבודה". לדעתו, הוצאנו יותר מדי. אלא שאין לנו אפשרות לקבל מנות-והרמאכט חינם, כמוהו. מלבד זאת מרבים לבקר אצלנו חברים ששעתם פנויה. הוחלט, שמעתה ואילך ישלם כל אורח 10 פראנק ליום, תמורת המזון. התחלנו בקורט, אך הוא תבע 50 פראנק תמורת האינפורמאציה שהביא. צחקנו וסיימנו בהחלטה לנהוג מעתה ביתר חסכנות — ואילו קורט יסעד חינם.

עתה הוציא מתיקו צרור הכרוך בנייר-עיתון. אלה הם "ניירות הערך" של החברה שלנו. הוא שולף מהצרור שלושה צווי-נסיעה, ורושם בהם את הפרטים, לצורך נסיעת-שירות מנורמאנדיה לטולוז. עוד ניירות בתיקו – אלא שהם כתובים עברית. אלה מה טיבם? אכן, כמעט ושכח את העלונים היהודים משוויץ. רק שלושה עותקים בידו. את האחד הוא משאיר בידינו, שני יובא להולנד. השעה מאוחרת, וקורט, המבקש להתנמנם מעט, נרדם בישיבה.

בשש מצלצל השעון המעורר של קורט, שלעולם אפשר לסמוך עליו. תוך רבע שעה מוכנים אנו ליציאה, ובמהירות אנו עושים את כברת הדרך בת ארבעת הקילומטרים שבין ביויל לתחנת-הרכבת של אופיי. הגענו בזמן. באולם ההמתנה נמצאים כמה הולנדים היוצאים לחופשה. אלא שאין הרכבת מגיעה: בשבת האחרונה שונה לוח הזמנים. קורט זועם, שכן חייב הוא להיות בפריס אחר-הצהרים, לעשות סידורים רבים, ובשעה 10 בערב יוצאת הרכבת לבורדו, אותה אסור לו להחמיץ ויהי מה. אנו מנסים אם-כן, דרך אחרת. בכיכר השוק חונות המשאיות העובדות בשביל הוהרמאכט

אחרת. בכיכר 6 חונות המשאיות העובדות בשביל הוהרמאכט. ניסע באחת מהן לעבר רואן.

 שעה קלה לאחר שמונה מצאנו משאית שתסיענו רק עד מגרש-הבניה, מרחק 3 ק"מ. "בדיוק לשם!" קיללתי, שכן זהו מקום עבודתי. שלא יראני חלילה מנהל-העבודה. אנו יורדים ליד המגרש ומחכים כמה דקות, עד בוא האוטובוס. הוא מלא כמובן, רק שניים יוכלו לעלות; אנו, או שתי איכרות צרפתיות ישישות. תעודותינו הצבאיות מקנות לנו זכות-קדימה "אנחנו נגיע, נניח לישישות לנסוע", אומר קורט. כעבור חמש דקות אוספת אותנו משאית הנוסעת לרואן. הלואי ונגיע עד תשע וחצי.

הגענו מיד לאחר צאתה של הרכבת, והרכבת הבאה  – ב-4.30 אחרי-הצהרים. כעבור זמן-מה חשנו רעב. כיצד אוכלים בלי כסף? – הולכים אחרי קורט. תחילה ארוחה בצלב האדום הגרמני, שכן המזונות אצלם משובחים מהמרק הרגיל של הוהרמאכט. אלא שאין קורט מסתפק בכך. אנו לוקחים מנות-מסע לשני אנשים ליומיים: 2 ק"ג לחם, 400 גר' נקניק, 160 גר' חמאה ו-12 סיגריות. קורט תובע ממני השתתפות פעילה, אך אין בכוחי להתחרות בתאבונו. עורכים עוד קניות אחדות ונוסעים הלאה.

נכנסנו לתא-רכבת. ‏ לאחר דקות אחדות נכנסים אנשי משמר-הרכבת ורוצים לגרשנו. אלא שאנו הרינו אנשי-והרמאכט. כעבור זמן-מה נשמעת הפקודה: "על כל אנשי הוהרמאכט לפנות את הקרון מספר 2".   "נהיה איפוא נוסעים רגילים", אומר קורט  ", העיקר — שנוסיף לשבת"". התא מתמלא אזרחים צרפתים. ושוב פקודה סותרת: "הכל יוצאים, וייכנסו

החיילים". הכל מצייתים, תוך קללות, והחיילים חוזרים לקרון. קורט אומר "שקו לי כולכם", פורש שמיכתו בפינה, שוכב ונרדם. בסופו של דבר נמצאנו יושבים בין אזרחים, והרכבת מפליגה. מובן מאליו, שאיחרנו לבוא לפריס בשעה שלימה. ברשותנו מחצית השעה בלבד. קורט חייב לקבל את בגדיו ואת המכתבים שהגיעו בינתיים, ולהשאיר כמה אגרות וידיעות.

קורט שב ומופיע דקות אחדות לפני עשר. כבר הספיק לשוחח עם מאכס, שהגיע זה עתה עם חברים נוספים מהולנד. שם לא נשתנה דבר. הקבוצה עברה גבולות בשלום. נדברים לקיים בעוד שבוע, בהולנד, פגישה של

כל הפעילים היהודים והלא-יהודים. קורט מחשב במהירות : "פריס-טולוז-בורדו, שם יומיים, ואחר-כך טולוז אמסטרדם. כן, אפשר".

יוצאים לדרך. אנו יושבים בין חיילים אוסטרים, הפותחים מיד בגידופים ובסיפורים מעניינים. אף אנו משתתפים בשיחה, וקורט מנהל קצת תעמולה סוציאליסטית מוסרית. אחר-כך מתחילה בדיקת התעודות. ‏ עלי מטילה

בדיקה זאת אימה תמיד. קורט הסכין כל-כך לתפקידו, שאינו מתרגש עוד כלל; אלא שהפעם הוא מחוויר מעט בדברו עם איש-המשמר. "מה היה שם"?, אני שואל. "הו, האידיוט הזה לא הכירני, אך אני הכרתיו מיד. הוא היה חברי לספסל-הלימודים בשטוטגארט. העניין עבר בשלום; נלך לישון". אמר ועשה, ואני יושב ומאזין חליפות לנחירתו שלו ולנחירותיהם של החיילים.

מצחיק, לפני שנה היה עדיין חקלאי יהודי, והיום הוא מורה-דרך "הולנדי". באותה שלוה, בה היה מטפל בחלקת שדה או רכון על עטינה של פרה, עושה הוא את עבודתו כיום — עבודה העולה בזיעה ובמריטת-עצבים רבה לאין-ערוך. כל שניה יש לדעת להחליט ולפעול, אך העיקר בפעולה זו הוא המזל… היוסיף המזל להאיר פניו לקורט ?

 

"החלוץ ההולנדי במאבק"

"המחתרת החלוצית בהולנד הכבושה" עמודים 248-251

 

---

 

שבדיה, 22.7.45

חברים יקרים (לחברים בהולנד)

קשה לי מאד לכתוב אליכם, ואין כוחי עמי לחשוב עליכם לאחר תקופת בדידות כה ארוכה.

אינני יודע עדיין מי נותר בחיים ומי נשאר כל העת בהולנד. ידוע לי רק כי רבים, יותר מכפי שקיוויתי. ברצוני לכתוב לכם מלים מספר. חויה גדולה היא לדעת על קיומכם. תבינו לרוחי…

מאבקנו לא היה לשווא, חברים! ידעתי זאת תמיד, בבית-הכלא, במחנה, אך כעת אני בטוח בכך. גם אם נבצר מאתנו, לראות עוד בחיים את כל החברים שנותרו אי-שם, הלא תנחמנו הידיעה שלא לשווא עמלנו וכי הייתה זאת הדרך היחידה. דבר זה חיזק אותי בכל המצבים. הייתי אחד מרבים, ממאות האלפים והמיליונים, שלחמו את המלחמה הזאת. נוכחתי לדעת שלא רק ענייננו המצומצם הוא הקובע, לא רק היהודים, ארץ-ישראל, או קבוצתנו הקטנה — אנו חלק זעיר מהמאבק הקדוש למען עתיד האדם וערכו.

אל נשכח זאת לעולם ; על אחדות הלוחמים בני כל הארצות.

תפקיד גדול מוטל עלינו, על כולנו, לא רק בארץ-ישראל, כי אם בעולם  כולו. ובמאבק זה מאוחדים אנו עם הולנדים, עם נורווגים, צרפתים ואחרים.

רק עכשיו הבנתי מדוע רוצה אני לעלות ארצה – לא רק על-מנת לבנות שם מדינה יהודית כלשהי, אלא במטרה לפעול שם למען עולם המחר.

ומקומי שם!

לא חזרתי עייף או תשוש מהמחנה, ואין לי צורך במנוחה. ההיפך הוא הנכון : רק כעת אני יודע את מקומי ועז רצוני להילחם נגד כוחות-השחור. ואני מקווה, שתהיו לי בני-ברית במאבק זה.

סבורני כי רוב החברים ירצו להישאר יחדיו בארץ, ומובטח אני שמצפה לנו תפקיד גדול. גם שם נילחם בריאקציה ונעקור תופעות שליליות. נעלה ארצה, בכל דרך שהיא, ובמהרה. מקווה לראותכם בקרוב.

חברים, חזקו ואמצו,

 

שלכם — קורט

"המחתרת החלוצית בהולנד הכבושה" עמודים 254-255

 

---

 

קורט ריילינגר נולד בשטוטגארט, גרמניה ב-15/12/1917. נהרג בתאונת דרכים בהולנד, לאחר המלחמה, ב-17/9/1945

 

---

 

 

קישורים לפעילותו של קורט ריילינגר במחתרת "קבוצת ווסטרוויל"

• אוסף מכתבים, תעודות וקטעי-עיתונות אודות קורט ריילינגר. ארכיון בית לוחמי הגטאות.