סיפורה של המחתרת החלוצית בהולנד מתחיל בקיץ 1942.

ב-15.7.1942 עוברים הנאצים לביצוע השלב הסופי של השמדת יהדות הולנד. היהודים מרוכזים במחנה המעבר בוסטרבורק ומשם מועברים מזרחה למחנות ההשמדה בפולין.

באותה עת נמצאים 49 נערות ונערים יהודים במוסד לעליית-נוער בלוסדרכט ( Loosdrecht) שבהולנד.

מוסד זה בלוסדרכט הוקם במטרה למלט נוער יהודי מגרמניה ולהכינו לעליה ארצה בעיקבות פרעות ליל הבדולח בגרמניה, בנובמבר 1938.

בראשית אוגוסט 1942 מסתבר למדריכי המוסד כי הגרמנים החליטו על חיסולו. מרים ואטרמן ומנחם פינקהוף ממרכזי המוסד, יוצרים קשר עם יופ וסטרויל, הולנדי-נוצרי, מנהל בית-ספר ברוטרדם הידוע בהתנגדותו לאלימות בכלל ולכיבוש הגרמני בפרט ומבקשים את עזרתו בהצלת בני הנוער.

יופ, למרות היותו אב לשלושה כשהרביעי "בדרך"', נשוי לויל, נרתם מייד למשימת הסתרת ילדי הלוסדרכט. הוא רותם למשימה זו את חבריו וחלק מסגל בית-הספר אותו הוא מנהל וכן משפחות הולנדיות-נוצריות נוספות.

בתוך 6 ימים, בין ה- 10.8.42ועד ה-16.8 מועברים ילדי לוסדרכט למקומות מיסתור.

כ-20 חברים נוצרים מתקבצים סביב יופ ולהם נוסף כמספר זה חברים יהודים, רובם ככולם חברי החלוץ.

כך מתחילה המחתרת החלוצית בהולנד את פעולתה. 

המחתרת, בראשותו של יופ ובהשראתו דוגלת באי-אלימות – פציפיזם, וחבריה נרתמים להצלת יהודים תוך שמירה על העיקרון של אי-נשיאת נשק ושימוש בו.

מעל שלוש שנים פעלו חברי המחתרת – עד שחרורה הסופי של הולנד מיידי הנאצים ב-9.5.1945 ובמהלך תקופה זו מביאה הפעילות להצלתם של עשרות רבות של יהודים.

חברים רבים נתפסים על-ידי הנאצים וכמה מהם מוצאים להורג ובראשם יופ וסטרוויל המוצא להורג ב- 11.8.1944.

עם ההחלטה להענקת אות "חסידי אומות העולם" ביד-ושם, זוכים חבריה ההולנדים נוצריים של המחתרת החלוצית להמנות בין הראשונים לקבלת האות ולנטיעת עץ בשדרת חסידי אומות העולם.