פראנס חריטסן – Frans Gerritsen

 

Frans Gerritsen – פראנס חריטסן, חסיד אומות העולם, אמן שסיכן חייו בפעולות מילוט של חברים ממחנה ווסטרבורק והסתרת חברים אחדים בביתו. ממציא מסתור למסמכים והחבאת אנשים וזייפן המסמכים בהם השתמשה המחתרת בפעולותיה.

France Gerritsen, Recognized by Yad-Vashem memorial institute as Righteous among the Nations. An artist who risked his life to rescue people, helped them to escape from Westerbork transit camp, hide others at his home, made shelters for people and documents, and created forger documents that Westerweel underground used for operation

Frans Gerritsen from Yad Vashem site

Gerritsen, Frans Frans Gerritsen and his wife (later ex-wife), Henny de Haan, lived in Haarlem and were involved in the underground from the outbreak of the war. Frans was a graphic artist whose specialty was the forging of rubber stamps and identity cards, and he also helped those trying to cross borders, preparing “Swedish papers” with which one could cross into Vichy and find hiding places on the way. Frans and Kurt Hanneman, one of the leading Jewish pioneers, or halutzim, and a leading member of the Westerweel* group, found a way to detach stamps from documents by immersing them in a chemical solution so that they could then be transferred to forged documents with the seal intact. In this way, he could produce new identity cards. Frans and Kurt replaced the official serial numbers with numbers of their own and thus created a whole new fictitious series. At the same time, Frans and Henny, who had twins born on August 27, 1942, and later had two more children, also hid Paula Kaufman and Norbert Klein. Frans himself helped Norbert escape from the hospital where he was being kept under Gestapo surveillance. As part of the Westerweel group, Frans also helped 16 Haverim escape from Westerbork and two to escape from Vught. He was also instrumental in spiriting people—including Lore Zimels—away from the Hollandsche Schouwburg, the central deportation station in Amsterdam. Once, on a mission to Belgium with some refugees, Frans was arrested but released after a few hours.

In May 1944, after an unsuccessful attempt to free Joop Westerweel from the Vught prison, the Sipo learned Frans’s full name and he and his family were forced to go underground. With their four children, the Gerritsens moved into a shed built by Frans. In the terrible months of famine in the winter of 1944–1945, Frans, disguised as an old man, crisscrossed the country in search of food until the liberation in May  1945. On June 16, 1964, Yad Vashem recognized Frans Gerritsen as Righteous Among the Nations

פראנס חריטסן מתוך אתר יד ושם

חריטסן, פראנס פראנס חריטסן ואשתו (לימים גרושתו), הני דה האן, התגוררו בהארלם והיו מעורבים במחתרת מפרוץ המלחמה. פראנס היה אמן-גרפיקאי שהמומחיות שלו הייתה זיוף חותמות גומי ותעודות זהות, והוא גם עזר למנסים לחצות גבולות, והכין "ניירות שוודים" איתם ניתן היה לעבור לאזור שבשליטת שלטון ווישי בצרפת, ולמצוא מקומות מסתור בדרך. פראנס וקורט האנמן, מהמובילים שבחלוצים היהודים בהולנד וחבר מוביל ב"קבוצת וסטרוויל", מצאו דרך לנתק חותמות ממסמכים על ידי טבילה בתמיסה כימית, כך שניתן יהיה להעביר אותם למסמכים מזויפים. כשהחותמת שלמה. בדרך זו הוא יכול היה להפיק תעודות זהות חדשות. פראנס וקורט החליפו את המספרים הסידוריים הרשמיים במספרים משלהם וכך יצרו סדרה פיקטיבית חדשה לגמרי. באותה העת, פרנס והני, שנולדו להם תאומים ב- 27 באוגוסט 1942, ובהמשך נולדו גם שני ילדים נוספים, הסתירו את פאולה קאופמן ונורברט קליין. פרנס עצמו עזר לנורברט לברוח מבית החולים בו הוחזק תחת מעקב של הגסטפו. כחלק מקבוצת ווסטרוויל, פרנס גם עזר ל -16 חברים להימלט מווסטרבורק ולשני חברים לברוח ממחנה פיכט. בהשראתו ניסו חברים, ביניהם לורה צימלס, להמלט מהולנדשה שואבורג, תחנת הגירוש המרכזית באמסטרדם. פעם אחת, בהיותו במשימה עזרה למספר פליטים לחצות את הגבול הבלגי, נעצר פראנס אך שוחרר לאחר מספר שעות.

במאי 1944, לאחר ניסיון לא מוצלח לשחרר את יופ ווסטרוויל מכלא פיכט, גילה הסיפו (Sipo – Security Police of German Nazi) – המשטרה החשאית הנאצית, את שמו המלא של פראנס והוא ומשפחתו נאלצו לרדת למחתרת. עם ארבעת ילדיהם עברה משפחת חריטסן למסתור שנתנה על ידי פראנס. בחודשי הרעב הנוראים בחורף 1944-1945, פראנס, מחופש לאדם זקן, חצה את המדינה בחיפוש אחר מזון עד לשחרור במאי 1945. ב -16 ביוני 1964, יד ושם הכירה בפראנס חריטסן כ"חסיד אומות העולם".

נסיונות חבלה והברחה

(מתוך הספר "המחתרת החלוצית בהולנד הכבושה" עמודים  184-186)


עזרתי בהוצאת 16 חברים מוסטרבורק, על פי רוב יחד עם לורה דורלאכר.

סמוך לסיום המלחמה רצינו להוריד רכבת-גירוש מן הפסים. למטרה זאת התקנתי פצצת-זמן, אך הזמן עד ליציאת המשלוח קצר היה — רק 15 דקות.

טוב היה לדעת, שלורה נמצאת בקרבת המחנה. משראינו שאי-אפשר לבצע את תכניתנו בזמן קצר כל כך, חזרנו. אז החלטנו להוריד רכבת אחרת.

קיבלתי מפתח-צינורות כבד ומיהרתי למסילה. היתה, כמובן, שמירה ליד הפסים — וכשהמכשיר השמיע קצת רעש, הפנה שומר המסילה את ראשו. לרגע נעצר, והמשיך בדרכו.

יום חדש בא לעולם, וגשם שוטף החל יורד.

בראשי ניקרו מחשבות שונות: המותר לבצע את המשימה? סתם, בתור מחאה, לסכן חיי-אנוש?

חזרתי אל הפסים והשתטחתי. שכבתי כמה מאות מטרים מן הכביש, לאור היום וללא מחסה. במרחק מה — תחנה, ומולי חוות-איכרים רדומה. שומר-המסילה לא נראה לעין, והתחלתי מתיר את החבילה בה היה המכשיר שלי.

החבל ניתק באופן פתאומי, והחפץ נשמט מידי לתוך החול. התחלחלתי, כי בדיוק באותו רגע נראו מכיווּן התחנה שני שוטרים רוכבים על אופנים. אט אט התקרבו, מביטים שמאלה וימינה. השיחה ביניהם הופסקה מדי פעם. הם הציצו לעברי, אך לבסוף נעלמו מן האופק.

מעולם לא הרגשתי את עצמי קטן כברגע ההוא. מחשבתי הראשונה היתה לשוב ולארוז את החבילה ולהסתלק מן המקום. אך מה יהיה גורל הטרנספורט ‏ החלטתי לבדוק את המצב לאורך המסילה. הפסים השתרעו, מבהיקים, ונעלמו הרחק באופק. אין תשובה להרהורי. בית שומר-המסילה פיהק לעומתי ונראה משועמם כלשהו. דימיתי לשמוע את המלים: "הססן זקן". חוות-האיכר לא הרגישה במאומה מן העומד להתרחש. ומה יהיה על הרכבת ועל כל האנשים והמשפחות וסבלם? היועיל הדבר? מנין לי לדעת זאת — האם מוכרח אני בכלל לדעת? ברור לי רק, שאין ביכולתי לעשות מאומה. הכל אומרים שהמלחמה נמשכת כל-כך ושהלחם גרוע… מחשבותי נתבלבלו.

לא היה איכפת לי עוד. אך משהו הן צריך לעשות. שלחתי מבט חטוף לכל העברים ועליתי עם המכשיר על הפסים. המלקחיים נסגרו, ובתנועות עצבניות הידקתי את הבורג עד שנסגר לגמרי. בעטתי כמה בעיטות, עד שלבסוף נתקע החפץ היטב בין הפסים. כמעט בלא-דעת עברתי את הבוץ וטסתי באופנים שלי לאורך הכביש.

הרוח דחפה אותי בכיוון המחנה. הבחנתי בשבעה שוטרים אשר שמרו ליד המחנה, ומיד האטתי את נסיעתי. בסיבוב הראשון שוב התחלתי לטוס.

כאשר ירדתי מן הפסים, היתה השעה 7:05. ב-7:13 תעבור הרכבת. האמתין ואעקוב אחרי המתרחש? בשום אופן לא! זרקתי מעלי את הסמרטוטים ואת המפתח. הגעתי למקום המפגש המיועד עם לורה. היה עלי לחכות עוד שעתיים, עד שתגיע ברכבת.

גרמני אחד התקרב במבט חודר, אחריו בחור צעיר ובידו אקדח. בבית-הקפה סיפרו לי, שהרבה בחורים ברחו ממחנות העבודה, ומכאן הביקורת המוגברת. חשבתי לנכון לא להיכנס בשיחה.

סוף-סוף הגיעה לורה. היא סיפרה שהרכבת עברה בלי תקלה. בערב ראיתי אותה בעצמי: קרונות-בהמות, שורה ארוכה, ובהן ילדים, בנים ובנות, אבות, אמהות וזקנים. הכל היה, איפוא, לשווא והעוול יוסיף להתקיים..

בדרך נס נשארו כל המכרים בוסטרבורק. כעבור ימים ספורים פרצה שביתת הרכבות, וקשה היה להתקשר אתם. באופן בלתי צפוי נשלח באוקטובר 1944 עוד טרנספורט לגרמניה.

הצלחנו להציל את גדעון (דראך.  י.ג), שהוצא מהמחנה בקרון קטן. מחופש כמלח הגיע לביתו של איכר, ומשם המשיך

באופנים. באַסן החלים לאט-לאט מבעיטה שקיבל במחנה פוכט.

בינתים חיפשנו דרך חדשה להבריח חברים מהמחנה, במקרה שהגרמנים יתחילו בהשמדה גמורה של העצורים. קורט ולטר גילה תעלת-ביוב שעברה מתחת לבריכה ולגדר-התיל אל מחוץ למחנה; קוטר התעלה היה כ50 סנטימטר. הוא ניסה לעבור דרך הצינור והצליח לעשות בו כברת דרך. הוא החליט, כי בשעת הדחק אפשר יהיה להשתמש בדרך זו, למרות המים והבוץ שהצטברו בצינור.

כדי לבדוק את מידת האוורור, קשר נר אל קרש קטן והשיטו דרך התעלה, והנר יצא מתוכה במרחק כמאתיים מטר בעודו דולק.

כל זאת עשה קורט, כשהמנוּולים מסביבו. בשדה הסתיר מזוודה, ובה בגדים אזרחיים.

בתקופה מאוחרת יותר הרכבתי קרונית מתקפלת על שלושה גלגלים, אשר התאימה לקוטר הצינור. הכוונה היתה, שהחבר ישכב בה על גבו ואחרים ימשכו אותו דרך התעלה. למזלנו, לא היה לנו צורך להשתמש בה. אחרי השחרור צבענו אותה אדום..

פראנס חריטסן

 

Attempted sabotage and smuggling

(From the book "The Pioneering Underground in the Occupied Netherlands", pages 184-186)

.I helped to rescue 16 Friends out of Westerbork-camp, mostly with Lore Durlacher

Close to the end of the war we wanted to derail a deportation train. For this purpose I installed a time bomb, but the time until the shipment left was short – only 15    minutes

  .It was good to know that Lore was near the camp

Seeing that it was impossible to carry out our plan in such a short time, we returned.  So we decided to derail another train.

I got a heavy pipe wrench and hurried to the rail. There was, of course, a guard near the rails – and when the device made some noise, the railroad guard turned his head. He paused for a moment, and continued on his way

A new day came into the world, and heavy rain began to fall farmer's farm felt nothing of what was about to happen. And what will happen to the train and all the people and families and their suffering? Will this be useful? How do I know that – do at all I need to know? It's just clear to me, that I can do nothing. Everyone says that the war is going on so much and that the bread is bad … my thoughts got confused

I did not care anymore. But something need to be done. I took a quick look in all directions and got on the rails with the device. The forceps closed, and with nervous movements I tightened the screw until it was closed completely. I kicked a few kicks, until finally the object got stuck well between the rails. Almost unknowingly I passed the mud and flew my bikes along the road

The wind pushed me in the direction of the camp. I noticed seven policemen guarding the camp, and immediately slowed down. In the first round I started flying again.

When I got off the rails, it was 7:05. At 7:13 the train will pass. Will I wait and follow what happens? No way! I threw the rags and the key over me. I arrived at the designated meeting place with Lore. I had to wait another two hours, until she will arrive by the train

One German approached with a penetrating look, followed by a young man with a gun in his hand. At the cafe I was told that a lot of guys had escaped from the labor camps, hence the increased checks.

.I thought it appropriate not to get into the conversation

Lore has finally arrived. She said the train passed without incident. In the evening I saw it for myself: animal carriages, a long line, including children, sons, daughters, fathers, mothers and the elderly. Everything was, therefore, in vain and the injustice will continue to exist

Miraculously all the acquaintances remained in Westerbork. A few days later the train strike broke out, and it was difficult to contact with them. Unexpectedly, another transport was sent to Germany in October 1944

We managed to save Gideon, who was taken out of the camp in a small caravan. Disguised as a sailor, he came to a farmer's house, and from there he continued by bicycles

.In Essen he was slowly recovered from a kick he received in the Vught camp

In the meantime we were looking for a new way to smuggle friends out of the camp, in case the Germans will be starting a complete extermination of the detainees

Kurt Walter discovered a sewer that went under a pool and the barbed wire fence towards outside of the camp; The diameter of the canal was about 50 cm. He tried to get through the pipe and managed to make a long way in it. He decided that in a time of distress it would be possible to use this way, despite the water and mud that had accumulated in the pipe

To check the degree of ventilation, he tied a candle to a small board and sailed it through the canal. The candle came out of it about two hundred meters while it was lit

Kurt did all this, while the scoundrels around him. In the field he hid a suitcase, containing civilian clothes

In a later period I mounted a folding trolley on three wheels, which matched the diameter of the pipe. The intention was for the friend to lie on it on his back and others to pull him through the canal. Luckily, we did not have to use it

.After the release, we painted it red

 

Frans Gerritsen

 

פראנס חריטסן נולד ב-4 לאוקטובר 1915 באמסטרדם ונפטר באמרספורט, הולנד, ב-19 לדצמבר 1989.

 Frans Gerritsen was born on October 4 1915 in Amsterdam and passed away on 19 December 1989 in Amersfoort, Holland.

קישורים לפעילותו של פרנס במחתרת "קבוצת ווסטרוויל" 

Links for Frans activities on "Westerweel Group" underground

Frans Gerritsen on Channel 1 of the Israeli TV 1987.            

In that film Some of Westerweel Group, members describe their actions in Holland, during World War 2 to rescue people. The main story in the film is of Paula Welt

Dalia Bronstein produced the film.