יוסף- יופ  (אד) לינוויל Josef-Joop "Ad" Linnewiel

 

 
 

מתוך סיפרה של עדינה כוכבא "המחתרת החלוצית בהולנד הכבושה" עמודים 228-229

מרי ומחתרת

 

השגתי תעודות טובות של הוהרמאכט ונסעתי אתן לפריס. התיצבתי בפני מהנדס הולנדי, אשר צריך היה להעבירני לאנגליה. אנשים נתפסו, ולא הצלחנו להגיע. נשארתי זמן-מה בפריס. עשיתי היכרות עם מורה-דרד הולנדי ("גורילה"). נתברר שהיה בוגד, והוא אשר מסר לגרמנים בספטמבר 1944 את התכנית לכיבוש ארנהם שבהולנד. אמנם לא מצאו הוכחות לדבר, אולם העבירוהו אחרי המלחמה ללונדון, כאסיר. הוא מת בהולנד.

בשבתי בבית-קפה בפריס פגשתי הולנדים שדיברו במבטא גרמני. ביניהם היו נאנו (קורט ריילינגר י.ג) ולולי (יעל אקהרט-בורשטיין י.ג). התחלתי לדבר אתם הולנדית, אך הם חשדו בי וברחו. בכל זאת קבעתי פגישה עם נאנו. לולי הופיעה לפגישה, וכדי להוכיח את מהימנותי נתתי לה דרכון וביקשתיה לגשת לדלפט שבהולנד, אל משפחת בקר, ולשאול שם את גדעון דרך אם אני יהודי באמת או איש הגיסטאפו. הם עשו זאת.

קיבלתי מידיהם כתובת בבורדו, בה עבדו החברים מהולנד. אחרי כשבועיים הגיע וילי הירש, ואישר שאפשר לסמוך עלי. מכאן ואילך התחלנו לעבוד במשותף, ואני מסרתי להם על האפשרויות להשיג תעודות מהגיסטאפו.

נסעתי לפריס וסידרתי פגישה בין נאנו לבין המקשר. בינתים קיבלתי ניירות ליגאליים מארגון "טודט" ובעזרתם השגתי חדר ועבודת מתורגמן בבורדו. עבדו במקום גרמנים, צרפתים וספרדים. הגרמנים עבדו בתור פקחים בחברת בניה שהקימה בונקרים בנמל. נשארתי שם עד מארס 1944. וילי ביקר במקום פעמים אחדות. בשעת ביקור שלי בפריס נערך חיפוש בחדרי שבבורדו. אחת הבנות הצרפתיות הזהירה אותי, וברחתי. באביב חזרתי לפריס, והתחלתי להעביר חברים מהולנד למקומות עבודה בצרפת, ביניהם אף חברים שברחו מוסטרבורק..

אחרי שנתפס חבר אחד בגבול שוייץ (י. אנדריסה), נסעתי עם שלושה חברים למקום שבקרבת ליון, ושם עבדנו אצל הוהרמאכט. אנחנו חיכינו אז לטרנספורט לספרד, והתגוררנו בבית-מלון גרמני בליון. בליון עברתי קורס לחבלה (הכנת בקבוקי-מולוטוב, פצצות ועוד). הכרתי שם חיילת אוסטרית אשר הזהירה אותי שאנשי הגיסטאפו יבואו מגרינובל לאסור אותי, עקב מעשה-חבלה שבוצע על-ידי המאקי. משום-מה היו סבורים שאני הייתי מעורב בפעולה. ברחנו לטולוז, ושם התחלתי לפעול במחתרת היהודית ה"ארמיי ז'יו". בין היתר פעלתי עם לוסיין לובלין. ידעתי היטב צרפתית, וסייעתי בארגון הטרנספורטים לספרד. היה בכוונתי לנסוע לשם בעצמי.

כעבור ימים אחדים נסעתי לפריס, וסרתי לבית-המלון בו התגוררה לולי. הרגשתי שדבר-מה אינו כשורה. הלכתי לחדרה של סוזי (הרמן י.ג) וראיתי שהחדר חתום על-ידי הגיסטאפו. במקרה פגשתי את מטה לנדא ואת פאולה קאופמן.

היה זה יום לאחר מאסר החברים הפעילים.

החלטנו שמישהו יסע להולנד כדי להודיע על האסון, ואני נסעתי לטולוז על-מנת להזהיר את החברים הצרפתים. בבואי לטולוז, נודע לי שעצרו גם שם את מארגני הבריחה.

שוב התחלתי לעבוד בהעברת חברים לספרד, אולם היו כשלונות שונים. ב-18 באוגוסט הוצאנו שתי בחורות מדראנסי (את לולי וסוזי). דראנסי היתה אז בידי הצלב האדום, והגרמנים עוד היו בפריס. השתתפתי בקרבות לשחרור פריס, ונשארתי בה אחרי השחרור. עם גמר המלחמה בהולנד שוב הקימונו את המגע עם החברים שם והעברנו מספר אנשים לצרפת. מטה ולולי חזרו להולנד, באופן בלתי-ליגאלי.

יוסף (אד) לינויל

 


יוסף – יופ לינוויל נולד ב-1/9/1920  בארנהיים הולנד. נפטר ב-27/4/1990. תרם את גופו לחקר המדע.


קישורים לפעילותו של יוסף לינוויל במחתרת "קבוצת ווסטרוויל"

בסרט מתארים חברי קבוצת ווסטרוויל את פועלם להצלת חברים, במלחמת העולם השניה. במרכז התכנית סיפורה של פאולה ולט – קאופמן.