יעל “לולי” אקהרט (בורשטיין) -Eckhart “Lolly” Yael
עדותה של לולי אקהרט מתוך "המחתרת החלוצית בהולנד הכבושה" עמודים 220-222
מרכז המחתרת בפריס
קיבלתי הודעה מציפי, כי יש תכנית להעבירני לצרפת. לצורך זה נסעתי תחילה אל ביתו של פראנס חריטסן בהארלם. פגשתי שם חברים יהודים ולא-יהודים שפעלו בארגוננו, והתרשמתי עמוקות. לראשונה נתגלו לי ממדי הפעולה של הארגון. אותה שעה גמרתי אומר בנפשי לעזור גם אני, ככל שיידרש, ומתוך כוונה זו יצאתי לצרפת.
בינואר 1944 העביר מאכס וינדמילר אותי ועוד חברה לבלגיה, ומשם לצרפת. את שני הגבולות חצינו ברגל. בפריס שכרתי חדר במלון קטן. נפגשתי עם קורט ריילינגר וארנסט הירש, שריכזו את הפעולה, וכן עם בטי בריץ, ציפי פרנקל והאנס ארליך, שסיפק לנו כרטיסי-מזון והצליח לגנוב מסמכים גרמניים שונים, שכן עבד אצל הוהרמאכט בתור הולנדי.
בימים ההם החלו להעביר קבוצות חברים לספרד. קבוצה אחת כבר יצאה, אך נאלצה לחזור מפני שמורה-הדרך שלהם נורה. בדרכם מהולנד לפירנאים עברו החברים את פריס, ואנו סיפקנו להם כרטיסי-מזון, תעודות, מגורים, כסף, בגדים וכיוצא באלה. על-פי-רוב ידענו מראש את מספר החברים שיגיעו. מפריס היו נשלחים לטולוז.
במרוצת הזמן הוחלט להטיל על הבחורות את הושטת העזרה הישירה לבחורים ואת עבודת הקשר. הפעולה נעשתה על-ידי בטי בריץ, מטה לנדא, פאולה קאופמן (שהתחילה לפעול אחרי שנתפסנו). פריצי אוקלאדק עבדה בבית-דפוס גרמני וגנבה משם תעודות רבות. היו בידינו חותמות מזויפות.
ההתיעצויות נערכו בקביעות בחדרי, ובו גם הוחבאו כל התעודות, מכונת הכתיבה ואפילו האקדח שקיבלנו מידי ה"א.ז' ". מן הראוי לציין, שלא עסקנו בהתנגדות פעילה לגרמנים, בהברחת נשק או בריגול, ולא שאפנו לכך. דעתנו היתה נתונה אך ורק להצלת החברים, ובמאוחר יותר – להצלת חוג רחב יותר של יהודים.
כפעם בפעם הופנו אלינו תביעות, אשר קורט טרח תמיד להתחמק מפניהן. במקרים מעטים בלבד נאלצנו לגמול ל"א.ז'." מידה כנגד מידה, ולעזור להם במשימות מיוחדות, כגון שליחותו של ציפי פרנקל לאיטליה.
בפריס זכינו להרגשת חירות ובטחון, וכן נהנינו מחיי-חברה. את החברים שעברו בעיר הבאנו לאופרה, לתיאטרון, לקולנוע וכדומה, ואכלנו אתם במסעדות.
מטעמי בטחון היו הבחורים הפעילים מחליפים תכופות את חדריהם. טרחנו לשלוח את החברים לדרכם במהירות המירבית, ולפעמים עשינו לילות כימים בעבודה. תוך מחצית השנה בה פעלנו, עזרנו לחברים רבים. כסף השגנו מהולנד, מן המאקי היהודית בצרפת, ומשכר-עבודתם של החברים.
באחד הימים מסר קורט ריילינגר מזוודה מלאה מסמכים ותעודות לשמירה בתחנת-הרכבת, ואת תעודת ההפקדה והמפתח מסר לי. ישבנו כולנו בחדרי, ואחד החברים מילא שמות בטפסים במכונת-כתיבה. לפתע הקישו על הדלת.
פתחנו. הופיעו ארבעה סוכני גיסטאפו בלבוש אזרחי, ואקדחיהם שלופים, הם חיפשו בחדר, מצאו את כל המסמכים וכן את תעודת ההפקדה של המזוודה. נאסרנו, אך עלה בידינו להידבר שלא לגלות מאומה, לטעון שהננו פועלים הולנדים, והמסמכים הם רשיונותינו. הם לא מצאו כל שמות וכתובות.
אותה שעה נסתר מבינתנו, כיצד נפלה כתבתי בידי הגיסטאפו. לימים נתברר, שאחד החברים שלנו שנשלח לשוייץ נתפס בגבול, ובשעת החיפוש בכליו נמצאה הכתובת.
הושלכנו לבית-הסוהר הפוליטי בפרן ונחקרנו בלי הרף, תמיד ביחידות. המשטרה שיערה שאנחנו קשורים באנשים רבים, אך תחילה לא העלו על הדעת שיהודים אנו. בשעת החקירה הוכינו ועונינו, אך עמדנו בכך גם כשאיימו לירות בנו.
בבית-הסוהר קשרתי מגע עם החברים על-ידי סימנים שונים, אך יכולנו להידבר רק בקושי רב. חקירתנו נמשכה שלושה חדשים. הגרמנים היו סבורים שאנו מרגלים למען אנגליה ושייכים לרשת ריגול גדולה.
כעבור שלושה חדשים נודע לי מפי אשה שהובאה לתאי, כי אנשי הגיסטאפו יודעים את שמותינו ואת פעילותנו הממשית. היא היתה נוכחת שעה שארנסט הירש נשבר בחקירה. למחרת הודיע לנו קורט, בשעת הנסיעה לחקירה, כי גם פאולה ומאכס נתפסו. בגד בהם סוכן שהבטיח להוציאנו לחפשי, אך הקליט את שיחותיהם עמו.
בינתים התחילה הפלישה של בנות-הברית. ב-8 באוגוסט שילחונו לדראנסי (מחנה הריכוז שהוקם מצפון לפאריס י.ג) במחנה חידשנו את הקשר בינינו.
בשלהי אוגוסט נשלחו שני טרנספורטים לגרמניה. סוזי ואני נשארנו בדראנסי. כעבור ימים אחדים נסוגו הגרמנים ואנו יצאנו לחפשי. הגיע אד לינויל במכונית של המאקי, והסיע אותנו. ניסינו לעקוב אחרי הרכבת בה הוסעו חברינו, אך הדבר לא עלה בידינו.
יעל (לולי) אקהרט בורשטיין
מכתבו של מאכס ויינדמילר – "כור" ללולי "המחתרת החלוצית בהולנד הכבושה" עמוד 263
דראנסי, 10.8.1944 (ימים ספורים לפני שילוחו לגרמניה)
לולי היקרה, (אל חברה שישבה אף היא במעצר)
הפסדתי כרגע במשחק השחמט, ודבר זה מעורר בי בדרך כלל רצון לכתיבת מכתבים.
שמחתי מאד למכתבך, אולם עלי להגיד לך שלא בכל אני מסכים אתך. את כותבת שחסרת אומץ את. תנוח דעתך, גם אני לא הייתי תמיד אמיץ. גם אני הטלתי אחריות על אחרים ומסרתי שמות של אנשים. ניסיתי להמעיט בדבר, אך אי-אפשר היה להימנע מכך לחלוטין. הורשעתי בריגול, בזיוף ניירות ובהתנגדות, והאשמות כבדות הן.
עשינו הרבה שגיאות, ואסור היה לנו לשמור מסמכים מרשיעים. הפעם לא מצאו את ניירותינו — החבאתי את הכל היטב. אך מוטב היה, אילו השמדתי את הכל. כולנו שגינו רבות, ואילו היינו מתחילים מחדש, היינו פועלים אחרת. כשישבתי במרתף הגיסטאפו וידי כבולות מאחורי גבי, וכרעתי 24 שעות על ברכי, הרהרתי בדברים רבים.
שאלתי את עצמי — האם היה הכל כדאי? לא מפני שאסרו אותי, אלא בשל מעצרם של אנשים כה רבים. אך חשבתי גם על כל החברים הנמצאים בספרד ; אילולא עשינו את אשר עשינו, היו נופלים עוד יותר קרבנות והיו משלחים לפולין עוד יותר חברים. נראה לי, שעצם הדבר הזה כבר נותן סיפוק.
הרהרתי בכם רבות, וגם בך. עבודתך ומסירותך היו לי ולאחרים לעזר רב. בבית-הכלא ובמחנה השתניתי. אני תקוה שנצא מכאן פעם, ושנוכל להתגבר על כל הזוועות.
החזיקי מעמד, לולי, כל הסבל אינו לשוא. וארץ ישראל תהיה באמת ארצו של עם ישראל!
שלום ולהתראות
מאכס
יעל "לולי" אקהרט נולדה בוינה ב-22/09/1923
נפטרה ב-28/05/2014
קישורים
האוסף כולל:
– שתי עדויות. בגרמנית, מאפריל 1956 ובעברית, ללא ציון תאריך.
בעדויות:
– ההכשרה בהולנד.
– הפעילות המחתרתית שם.
– הבריחה לצרפת והנפילה בידי הגסטפו.
– הישיבה במאסר עם פאולה קאופמן – ולט ( Paula Kaufman – Welt), מקס וינדמילר (Max Windmuller), ארנסט הירש (Ernst Hirsch) וחברים נוספים, כולם חברים במחתרת החלוצית "קבוצת וסטרוויל" (Westerweel) בהולנד.
– הבריחה לספרד.
