לורה דורלכר – אורה גורן,  Lore Durlacher (Ora Goren)
אלס (Els) בשמה המחתרתי
 

"מלכת הקרח", על-פי עדויות חבריה, " אחת שלא מאבדת את העשתונות", שגילתה אומץ רב והייתה מהדמויות הפעילות והמרכזיות ב"קבוצת ווסטרוויל".

גיבורה בעל-כורחה" קראה שרה לעבודתה אודות פעילותה של לורה דורלכר – אורה גורן, במסגרת המחתרת החלוצית בהולנד.

או כפי שהתבטאה אורה ברעיון טלוויזיה: לחבריה הנוצרים הייתה אלטרנטיבה, הם לא היו חייבים לסכן את חייהם למען הצלת יהודים, אך לה כיהודיה, לא הייתה ברירה.

 

 
מרכז המחתרת 1943–1945

עד ינואר 1943 עבדתי במוסד היהודי לחולי נפש שבאפלדורן. ידעתי כי הגרמנים עומדים לחסל את המוסד, והתכוננתי לברוח בבוא השעה. הנהלת המוסד תבעה ממני שלא לנטוש את החולים — אך עמדתי על דעתי. ציפי  (פרנקל י.ג) הודיע לי על מועד השילוח, וכמה ימים לפני החיסול יצאתי לאמסטרדם. "החלוץ" דאג לי למקום-מחבוא בעיר הילוורסום. כ-3 חדשים התגוררתי אצל הולנדי נוצרי, שהיתה לו אשה גרמניה. הוא השיג תעודות-זהות לחברינו, תמורת תשלום. מאוחר יותר נודע שעבד גם למען הגרמנים, ואחרי המלחמה הוצא להורג בתור בוגד. שמו היה איזק מץ.

בסתיו 1943 הגעתי לאמסטרדט והתחלתי לפעול במחתרת. יכולתי להסתובב באופן חפשי, תוך שימוש בתעודתה של חברה אחרת, יהודיה למחצה (אילזה בירנבאום י.ג) אשר ברשותה היה דרכון גרמני.

אחרי מעצרו של יופ וסטרויל, באביב 1944, ערכו הגרמנים חיפוש בדירתי. בעלת-הבית הזהירה אותי מראש. היו לי הרבה ניירות במקום *סתר בדירה, אולם הגרמנים לא מצאו דבר.

כל ה"פאטנטים" להסתרת הניירות היו פרי המצאתו של פראנס חריטסן אשר התמחה בסידורים מסוג זה: מחבואים לחפצים ולאנשים בתוך דירות, הסתרת מכתבים לחברים בתוך כל מיני חפצים שנשלחו למחנה וסטרבורק.

כעבור זמן"מה שכרתי דירה באוסטרפרקסטראט וגרתי שם עם יאן סמיט אחד מחברי המחתרת ההולנדים. בדירה זו נשארתי עד אחרי המלחמה.

הייתי כל הזמן במרכז הארגון, ובדירתי נפגשו חברינו אשר פעלו מעבר לגבולות עם החברים הפעילים בהולנד. נוצר קשר אישי הדוק בין כל החברים, יהודים כנוצרים. הקבוצה החלוצית עצמה לא השתמשה בנשק, אך קיימנו קשר עם קבוצות מזוינות. באמצעות קשרים אלה שוחרר נורברט (קליין י.ג) מבית-החולים, וכן הושגו עבורנו ניירות שונים, על-ידי התנפלויות מזוינות על משרדים. השתתפתי גם בהברחת חברים מוסטרבורק, יחד עם פראנס ויאן.

קיימנו ישיבות רבות של הארגון. בעצם ימי המתיחות נפגשו החברים הפעילים ביערות חלדרלנד, ובילו שם כמה ימים יפים. היתה זו הפגישה האחרונה, כי זמן קצר לאחר מכן נעצרו רובם, במקומות שונים.

משנעצרו חברינו בזה אחר זה, נשארתי כמעט יחידה בין החברים ההולנדים (נשארו גם הרי אשר, אלי ואטרמן, קארל אורוסלאן ולני דה-יונג).

קיימתי קשר עם החברים אשר הסתתרו עדיין בהולנד וביקרתי אותם באופן קבוע. החברים הפעילים בצרפת הגיעו מדי פעם להולנד, וחברים נוספים נשלחו מהולנד לצרפת.

בקיץ 1944 נתפסו רוב הפעילים בהולנד ובצרפת. פעולת ההברחה נפסקה, ונותר רק לדאוג לחברים בהולנד עצמה. ב"חורף הרעב" 1944/45 היה הכרח להוסיף תלושי-מזון. לא מעט תלושים נגנבו במחוזות-השדה. החלפנו אצל איכרים בגדים או חפצים אחרים, תמורת מזון. לכסף לא היה ערך.

את האמצעים הכספיים לפעולה השגנו מכל מיני מקומות; גם יהודים, גם לא-יהודים תרמו כספים. ראשי ארגון דאונטר, רו כהן ולויסון, מסרו סכומי כסף גדולים לפני גירושם. גם מן המחתרת ההולנדית הכללית קיבלנו עזרה מסוימת, אך רוב החברים קיימו את עצמם בעבודתם. כך נמשכו הדברים עד לסיום המלחמה.

 

לורה דורלאכר-גורן

מתוך סיפרה של עדינה כוכבא "המחתרת החלוצית בהולנד הכבושה" עמודים 167-168


 
ארגון הבריחה

 

תיכננו להוציא חברים רבים מוסטרבורק. רצינו לחתוך את גדר-התיל.

‏בפנים, ידעו על התכנית הזאת וביררו את שעת חילוף-המשמרות. אחד השוטרים ההולנדים שיתף פעולה. אותו לילה היינו, פראנס ואני, ליד הגדר וחיכינו לאות. אך הקשר נתגלה והגרמנים חיפשו בזרקור. השתטחנו וברחנו.

האחראים לחלוצים בתוך המחנה, ביניהם מדריכי אלדן, התנגדו לנסיונות הבריחה ולא שיתפו פעולה עם החברים בחוץ. בכל זאת תיכננו עם קורט ואלטר בריחה בקבוצות קטנות. הוצאנו את החברים שהיו מועמדים לשילוח, כי שמם כבר נמחק מרשימת יושבי המחנה, ולא היה חשש שהגרמנים ינקטו בפעולות-עונשין. מצריף-העונשין אי-אפשר היה לשחרר, וכן הלך האנמן אל הבלתי-ידוע …

פראנס ואני הוצאנו חברים מוסטרבורק במשך כל תקופת הגירושים, כלומר כמעט עד סוף המלחמה. גם קורט ואלטר נשאר עד הסוף, והיה אתו קשר מתמיד.

פעם, ב- 1944‏, שיחררנו שני חברים והעברנו אותם באופנים. פראנס לקח עמו חברה, ואני – בחור. שוטר הולנדי ראה אותנו בדרך לרכבת צדדית. הוא הורה לנו לעצור, ושאל לאן אנו פונים. עניתי, שמחפשים מזון. לבחור לא היתה תעודה. ראיתי שהשוטר אינו מאמין לנו, והחלטתי להשפיע על הרגש האנושי שלו. אמרתי שרציתי להציל את ארוסי מהמחנה, והצלחתי לשדלו שיתן לנו להסתלק. נתתי לבחור את האופנים והלכתי ברגל. בתחנת הרכבת נפגשנו שוב כולנו ונסענו לאמסטרדם בדרכי-עקיפין.

לורה דורלאכר

"המחתרת היהודית בהולנד הכבושה" עמ' 184


זה לנו שבוע מחוץ למחנה. בעינינו הריהו זמן רב מאד. האנשים שנתנו לנו מקלט מפנקים אותנו כפנק ילדים קטנים. זו לנו ההזדמנות הראשונה להיפגש עם אנשי הארגון ולשוחח אתם בהרחבה. כשאתה עייף ומדוכדך מן הפעולות הרבות והמסוכנות ומבקש לנוח מעט, לא תמצא מקום יפה לכך מביתם של חרדה ופים ון מאנן. שניהם צעירים מאד, אולי בוגרים מאתנו בשנתיים. הם מנסים להעניק לכולנו, ככל האפשר, הרגשת בית. כאן יכולים הכל להשיח את לבם ולספר מה אירע להם במשך השבוע. שיחות אלה משמשות כעת לזוג תחליף לחיי המשפחה. את הכל הקריבו, כדי להציל אנשים מידי הגרמנים.

‏כאן אנו משוחחים עם לורה ופראנס. אנו מכירים אותם, שכן קיימו מגע מתמיד עם המחנה, והם שהוציאונו מתוכו. פראנס מספר לנו על תכניותיו אחרי שלא יהיו עוד חברים בוסטרבורק ובהולנד, והכל יימצאו כבר בצרפת. אז יסע לפולין, כדי לסייע שם. כאן שמענו לראשונה מה עושים אנשים אלה, ומה כבר עשו. מי היה מעלה על הדעת, כי לורה ועוד חברים אחרים רבצו בצלו של אחד. ממגדלי-השמירה המקיפים את וסטרבורק, במרחק דקות אחדות מהזקיפים, כדי לקבל את פני החברים שיפרצו את גדר התיל; שאותה לורה נתפסה בחברת אחד הבורחים על-ידי שוטר, ביקשה ממנו לאסור אותה במקום הבחור, והאריכה לשדלו עד ששיחרר את שניהם?

"החלוץ ההולנדי במאבק"

"המחתרת היהודית בהולנד הכבושה" עמ' 216


1.6.43 (אל עדינה)

נגמר המאבק, כלומר המאבק שלי (האנמן נאלץ להסתתר י.ג) קורט (ריילינגר י.ג) ונורברט (קליין י.ג) עדיין עובדים בחריצות, ואף אחותו של דולה (לורה דורלאכר י.ג)  ‏הוכיחה את עצמה ככוח-עבודה מצוין. ואני מצאתי שוב מנוחה. הרגשה מוזרה. עשרה חדשים התיגעתי כבהמה, וכעת פתאום השלוה הכפויה. אינני סבור שאחזיק מעמד הרבה זמן, ואני כבר מתכנן תכניות חדשות. אולי אלך בקרוב בדרכו של פריץ (שושו י.ג). אל בהלה, הכל כעת הרבה יותר קל. קיימת אפשרות לעבוד כפועל רשמי אצל הפירמה צרפת. ידידים אחדים ניסו והצליחו. גם קשרנו שוב יחסים עם דרור. מה דעתך על כך? מספרים פה רבות על בקשות שנדחו. האם נתקלים בסירוב גם כאשר מצליחים לחדור פנימה, עד למשרדו של המנהל הראשי? את מיטיבה מאתנו להכיר את האנשים.

נקוה שהמלחמה לא תארך עוד הרבה. אני משער שלפחות עוד שנה.

מתוך מכתביו של קורט האנמן, חבר המחתרת החלוצית,  שנתפס והוצא להורג ע"י הגרמנים

"המחתרת החלוצית בהולנד הכבושה" עמ' 110-111


 
יופ וסטרויל: מכתבים מן הכלא
(מארס 1944)

אלס ‏היקרה,

מזלנו בגד בנו הפעם. הנשים שבחבורה, כנראה, מקלקלות את השורה .אני שמח על כי באפשרותי לכתוב אליך. זה עתה הועברנו, באוקה (קונינג י.ג) ‏ואני, כבולים שנינו בשרשרת אחת, ומובלים למקום "טוב", הנותן לנו סיכויים [לבריחה י.ג] ..

לפי שעה עדיין נראה הכל כמתקבל על הדעת, פחות או יותר. אולם אני מניח שבכל-זאת יעבירו אותנו לפוכט. חבל על עבודתנו שהופסקה. עשו מה שניתן לעשות …

אני מצרף תצלום, הרי אין לכם תמונות שלי. טינה, בהאג, יודעת היכן צולם – במקרה שתהיו מעוניינים בהדפסים נוספים. בחרוניקאן אפשר למצוא תמונות של באוקה.

אנא, הקדישו כל תשומת-לבכם לכתובות, שמעכשיו צפויה להם סכנה – לוטי, למשל, לא תוכל להישאר. אולי יבואו גם לקטנבורג לשאול על אודותי. אך לדעתי אין צורך לנקוט צעדים מיוחדים שם, רק לעשות סדר ולסלק חומר מיוחד …

נתפסנו כתוצאה מאי-זהירות מצדי. אני מצטער מאוד על כך, אך אין תקנה עוד. האם אתם דואגים לילדים כפי שצריך?

וכולכם – חיזקו והתלכדו. באוקה ואני – כשזרועותינו היו צמודות כל כך – לחצנו ידיים כל העת. באוקה אמר:

‏"מה יפה הוא שירו של יאן קמפרט נחזיק מעמד ויהיה בסדר. גם אתם מאמינים בכך, בודאי. ואנחנו מקווים שלא תפקירו את הבחורות בשעת חירום.

ברכת-פרידה לכולכם, אולי לזמן ממושך. ואם לא נתראה עוד, תהי העבודה המשותפת לכם משען קודש לכל החיים. האל יברככם.

"אלס" היה כינוייה של לורה דורלאכר במחתרת ונגזר משימושה בתעודותיה המזויפות של אילזה בירנבאום.

"המחתרת החלוצית בהולנד הכבושה" עמ' 137


לורה דורלאכר – Lore Durlacher (לימים אורה גורן) נולדה ב-3/12/1920 בלודוויגסהפן (שליד מנהיים) בגרמניה, בת-זקונים לאלה וזיגומנד-שלמה, אחות לצבי ואריה.

נפטרה ב-14 לפברואר 1992 והובאה למנוחות בבית העלמין בפרדס-חנה

.


 

קישורים אודות פעילותה של לורה דורלכר במחתרת

הסרט הוא תיעוד יחודי של לורה שנמנעה מלספר אודות פעולותיה במחתרת, פעולות שתוארו בפי חבריה כ"מעשי גבורה"

כותרתו של הסרט לקוחה מתוך דבריה של לורה:

"…זה היה הדבר היחיד שיכולת לעשות נגד הגרמנים, להשאר בחיים ןלהלחם שתשארי בחיים"