סיכום מפגש העמותה

ביום שישי ה-1 ליוני 2012 נערך מפגש העמותה שלנו, הפעם בקיבוץ יקום.

נערכנו לכ-30 חברים שיגיעו לפגישה ולשמחתנו הגיע מספר כפול.

אנחנו מצדיעים בהערכה ואהבה רבה לחברים שהגיעו למרות מגבלות הבריאות ומקבלים בברכה את בנות ובני הדורות הממשיכים בתקווה להמשך מסורת המפגשים.

תודות רבות לשאול ובתיה שגיב, לחנן פלורסהיים ולכל מארחינו מיקום שהשקיעו זמן ואנרגיה בהכנת האירוח בצורה מושלמת.

במרכז הפגישה עמד סיפורה המרגש של מרטה, בתם של יופ וויל וסטרוויל.

שנים רבות שמרה את החוויות הקשות לעצמה ולא שיתפה בהן איש. לאחרונה נענתה להפצרות בני המשפחה והסכימה לשתף בהן גם אחרים.

מרטה היתה כבת 31/2  כשהחלה המלחמה.

יופ ניהל במהלך הימים את בית הספר ברוטרדם, שפעל בשיטת מונטסורי, ובלילות ערך פגישות בבית. פגישות אותן זוכרת מרטה והיו, מן הסתם, המפגשים הראשונים של חברי המחתרת שבראשותו.

על-מנת להבטיח את חיי שלושת הילדים, מסרה אותם וויל למשמורת אצל שלוש משפחות שונות שהסכימו לשמש להם כמשפחות אומנות.

בפרספקטיבה של שנים אחרי, מובן צעד זה לילדים מבחינה לוגית כצעד שהבטיח את חייהם, אך למרות ההגיון, נשאר בתת-מודע כעס על "הנטישה" גם כי החיים במחיצת ההורים האומנים לא הצטיינה בעודף אהבה.

סיפור מרגש סיפרה מרטה כדוגמה לתחושת הנטישה שנשתמרה אצלה מתקופה זו:

בבית זר כשדבר מבית ההורים אינו לרשותה ביקשה למצוץ את שתי אצבעותיה, כפי שנהגה קודם לכן, ולשמר בכך במעט את תחושת הבית. חוסר רגישות והבנת הילדה הביאו את האם האומנת להודיע לה כי בביתם אסורה מציצת האצבעות. כדי להבטיח זאת נעטפו ידי מרטה במגבת שנקשרה היטב לפני השינה על-מנת לוודא שהילדה לא תמצוץ אצבעותיה.

הקשר היחיד שנותר לה מבית ההורים נלקח גם הוא…

עם תום המלחמה לאחר ששוחררה ממחנה הריכוז הגיעה וויל חולה אל בית האומנה. מרטה התכחשה תחילה לאימה אך לאחר רגעים מספר נשברה ורצה לזרועותיה. היה ברור לה וצפוי שמעתה ישארו יחד, אך לאכזבתה לאחר זמן קצר עזבה האם את המקום ותחושת הנטישה התעצמה.

סיפורה של מרטה משותף לילדים רבים שהופרדו מהוריהם בתקופת המלחמה, על-מנת לנסות ולהציל את חייהם במקרה וההוריהם ילקחו למחנות הריכוז שבמזרח. ככל הנראה ברוב המקרים, נשארה בתת-המודע תחושת הנטישה למרות שההגיון מבין שהיה זה צעד שנועד להציל הילד.

היה מעט קשה לשמוע סיפור זה שבבסיסו ביקורת על ההורים וויל ויופ וסטרוויל.

תמנע, בתה של מרטה הוסיפה את שהיה ידוע לנו גם מהורינו, הפעילים במחתרת, שראו את עצמם כולם כבני אנוש הפועלים פעולה טבעית מובנת מאליה על-פי צו מצפונם ולא גבורים על-אנושיים.

למרות דברים אלו סיכמה זאת בשם כולנו  שושי בתם של הרי וחנה אשר, שבקשה ממרטה רשות להמשיך ולדבוק במיתוס יופ וויל וחבריהם עליו גדלנו.

כולנו, בני דור ההמשך, גדלנו על מורשת זו שהנחילו לנו הורינו, ובתמציתה "ואהבת לרעך כמוך" –  שיוויון בין כל בני האדם ללא הבדל דת, גזע, מין או צבע.

אנחנו מוטרדים מאוד מהקורה סביבנו בשנים האחרונות בכלל ובתקופה האחרונה בפרט, לכן שאבנו עידוד רב מדבריו של אמיר, נכדה הבכור של מרטה, כשתאר בכמה מילים את פעולתו כמדריך נוער וכמי שנושא את מורשת סבא-רבא, יופ, הרואה בבכל בני האדם, ללא הבדל דת, גזע, מין או צבע אנשים שווים.

מסתבר שישנם בקרבנו בני נוער אחרים.

אנחנו שמחים וגאים על-כי מורשתו של יופ וכל אנשי המחתרת הפציפיסטית מועברת!

לאחר סיפורה של מרטה שמענו סיפור ילדה אחר מאותה התקופה.

סיפורה של נחמה בתם של הרי וחנה אשר.

הסיפור הועלה על הכתב בידי נחמה ונמצא בקישור המצורף.

גדעון לוטן מסר על פרויקט הנצחת הניספים בהולנד, על-גבי אבנים קטנות.

ניתן לראות פרטים בקישור המצורף.

לפני סיום המפגש התבצע התהליך הפורמלי של הצגת התקציב, אישורו וכן אישור חברי הוועד:

בושי אלסברג, מרים בריל ועודד לוטן (בושי ומרים מורשות חתימה).

ועדת הביקורת: חנן פלורסהיים ועמיר רוזנטל.

תודה לכולם, אנא שמרו על קשר גם באמצעות האתר שלנו.

תמונות ממפגש הקבוצה ב- 1.6.2012