אלפרד “ציפי” פרנקל* – Alfred “Zippi” Fraenkel

.

ציפי היה ממקימי המחתרת החלוצית ההולנדית בהולנד וממנהיגיה. פעל בהולנד ובצרפת להצלת יהודים ולהברחתם לספרד.

עדותו של ציפי פרנקל מתוך סיפרה של עדינה כוכבא "המחתרת החלוצית בהולנד הכבושה" עמ' 218-220

בשליחות המחתרת מהולנד עד איטליה

 

באוגוסט 1942 נעשיתי מקשר בין היודסה ראט באמסטרדם לבין מחנה וסטרבורק, והייתי שותף לפעולות ההצלה של חברים מהמחנה. בין השאר, סיפקתי ל'החלוץי ניירות ופספורטים שהגרמנים נטלום מהיהודים בוסטרבורק, אשר לקחתי אותם במשיכה. חברינו השתמשו בהם לכל מיני מטרות.

כן סייעתי לארגון המחתרת ההולנדי "פריי נדרלנד" לקשור קשרים עם אנשים במחנה.

באוקטובר 1943 בוטלו כל הפעולות של היודסה ראט, והפקידים הועברו לוסטרבורק. אני שהיתי אז במחנה וברחתי משם. מנחם פינקהוף העביר אותי ועוד מספר חברים לצרפת.

התחלתי בפעולות קשר בתוך צרפת. חיפשתי מקומות עבודה, והעברתי אנשים מבלגיה לצרפת. המחתרת היהודית בצרפת דרשה מאתנו פעילות בצרפת ובמקומות אחרים תמורת העזרה שהגישה לנו. ממני דרשו לפעול כאיש-קשר באיטליה. בהרי סאבויה היתה קבוצת יהודים שהיו מנותקים מהעולם החיצון, וקבוצה שניה נתקעה בהרי האלפים. בצלב האדום ברומא נמצא אדם, שידע דרך מאיטליה לשוייץ. מתפקידי היה לחפש פליטים צרפתים בהרים, בגבול איטליה-צרפת. שטחים אלה היו בידי הפרטיזאנים האיטלקים. הוטל עלי לטפל בילדים ובזקנים ולחפש קשר עם קציני-משטרה איטלקים שנותקו מהארגון. תפקיד נוסף היה לחדש את הקשר עם אנגליה ועם שוייץ, נסעתי פעמיים. מצאתי את הפליטים בהרים והבאתי להם עזרה ואספקה. הפרטיזאנים תפסו אותי, אולם תמורת כסף הסכימו לטפל במשפחות ובילדים. לכן החלטנו שלא לנהוג לפי התכנית המקורית ולא העברנו את הילדים לשוייץ. חילקתי כסף למשפחות, וניסיתי לגייס את הצעירים למחתרת המזוינת בצרפת או לצבא שחנה באפריקה (דרך ספרד). המטה בטולוז החליט להשפיע על הבחורים לעבור לספרד, ואני דאגתי לניירות הדרושים.

אותו זמן החלו הגרמנים לפעול נגד הפרטיזאנים. הבינותי גרמנית, וכשהגעתי לעיירה אחת, שמעתים משוחחים במסעדה על תכניותיהם. משיצאתי לדרך, פגשתי את הפרטיזאנים והובלתי אותם לקראת הגרמנים.

התפתח קרב, וגם אני השתתפתי בו. זרקנו רימוני-יד על הגרמנים וירינו בתת-מקלעים. הפרטיזאנים ניצחו, אך נסוגו כאשר באה תגבורת גרמנית. בכלל נהגו לפי שיטת לוחמה זעירה.

נשארתי באיטליה, וישבתי שוב במסעדה הגרמנית. סיפרו שם על הרג בחברות "החלוץ'י מגרמניה, בחורות מברלין אשר היו בהרי איטליה..

ניגשתי שוב למשפחות היהודיות ומסרתי להן כסף וכרטיסי-מזון, ואף כתובות בצרפת. נסעתי לפירנצה ולרומא, מילאתי את השליחויות וחזרתי לאיזור הפרטיזאנים. שם נאסרתי על-ידי המשטרה האיטלקית הפאשיסטית. לא רצו להכיר בניירותי הגרמניים — ניירות מטעם הגיסטאפו, בהם הופעתי כסוכן-חרש של חיל-האויר. הם החזיקו בי והכוני קשה, ונטלו ממני את האקדח שקיבלתי מידי הגרמנים. הם חשבוני למרגל אנגלי, כי גילו את תיק הניירות שהיה עלי להעבירו מרומא לצרפת. כן מצאו את תעודת-הזהות השניה שלי וטפסים ריקים שונים. חיפשו עוד, וחיכו לקצין איטלקי היודע גרמנית.

 ביקשתי לקשר אותי עם המפקד הגרמני, וזה הפחיד אותם : החזירו לי את כל הניירות. הקצין טילפן באמת למפקדה הגרמנית וסיפר כי חשב לגלות מרגל אנגלי. הגרמני אמר שהוא מכיר את האיש, וביקש לשלוח אותי אליו. יצאתי לשם בלויית שני חיילים איטלקים אשר לא ידעו אף מלה גרמנית. השמדתי את כל הניירות הכפולים, פרט לשני צוי-תנועה ריקים וניירותי האישיים. המפקד הגרמני ביקש את ניירותי ולא מצא בהם פגם. הגשתי תלונה על כך שלא החזירו לי את חפצי, והגרמנים הביאו לי את הכל. חזרתי לפריס יומיים לפני מאסר הפעילים ומסרתי דו'"ח למאקי ולחברים.

פרשת מעצרם של החברים הפעילים בפריס:

יום אחד, באפריל 1944, באה הגיסטאפו לחדרה של לולי (אקהרט י.ג), לחפש את מאכס וינדמילר ("כור" י.ג) בהיכנסם מצאו את כל החברים מסובים סביב השולחן, ועליו מפוזרים כל הניירות. נאסרנו כולנו: נאנו (קורט ר.), וילי (ארנסט הירש י.ג), לולי, סוזי הרמן ואני.כבלו אותנו יחד, להוציא את סוזי, הזעיקו תגבורת והעבירונו לגיסטאפו בשתי מכוניות. שם הפרידו בינינו. אני הייתי עם קורט ריילינגר, בחדר הסמוך היו לולי ווילי. קורט בלע את ניירותי האיטלקיים, וחיכינו לחקירה.

בחקירה הראשונה סיפרנו סיפור זהה, בו האשמנו חבר מסוים שישב כבר בספרד. הגרמנים נהגו באדיבות. את האקדח והכדורים לא מצאו במלון כי בעל המלון החביאם. לעומת זאת מצאו קבלה על מזוודה שנמסרה

לשמירה בתחנת הרכבת, במדור לאכסון חפצי הצבא. הם לא לקחו את המזוודה מיד, וחקרונו ביחס אליה רק כעבור חודש. בינתים נעצרו גם פאולה (קאופמן י.ג) וכור. מישהו הלשין עליהם ועל אנשי מחתרת צרפתים ואנגלים.

 לפני מאסרו, רצה מאכס לשחרר את החברים העצורים. הוא כתב מכתב לנאנו, אך מוסר המכתב היה בוגד. הגיסטאפו הזמינה את נאנו וחייבה אותו לכתוב מכתב-תשובה. הוא ניסה להזהיר את מאכס, אך הלה לא הרגיש בדבר, והיה סבור שהכל כשורה.

החקירה התנהלה לפי תור קבוע: וילי, אני, נאנו, לולי, סוזי. את וילי עינו קשה מאד והוא גילה את שמותינו האמיתיים ואת זהותנו היהודית. נאנו ידע על כך, כי הוא שימש שרת בבית-הסוהר והקשיב מהפרוזדור לחקירתו של וילי. אני סתרתי את סיפוריו של וילי ועמדתי על שלי, כי לא ידעתי על הודאתו. על כך ספגתי מכות ועוניתי. לבסוף אישרתי שאני אלפרד פרנקל. קורט אישר את דברי וילי, ולא הוכה. גם את לולי ואת פאולה עינו.

נאנו הציע לי שאנצל את ידיעותי המקצועיות, וכך נעשיתי נגר בבית-הכלא בפרן. בכלא זה נשארנו עד אוגוסט 1944, ואז הועברנו למחנה דראנסי. הגרמנים תפסו בינתים עוד חברי מחתרת על נשקם. חברים מהולנד השתתפו בפעולות חבלה ובפעולות-תגמול נגד בוגדים יהודים. חברינו ארנסט אשר, פאול וולף וליאו ויל הגיעו אף הם לבית-הסוהר בפרן. הגרמנים גילו את הקשר בינם לבינינו, והוסיפו לענות אותנו, בעיקר את כור. חבר צרפתי אחד מת כתוצאה מעינוייו. בדראנסי הכניסו אותי ואת וילי לצינוק, ואת יתר החברים לבית-הסוהר. את הבנות השאירו במחנה.

כעבור 6 ימים הוצאו 50 איש ברכבת האחרונה מדראנסי, והוסעו לכיוון גרמניה. פאולה הסתתרה במחנה, וחיפשו אחריה. כעבור חצי שעה בערך מצאוה, ושלחו גם אותה. ניסינו לברוח בדרך. קבענו תור לקפיצה – צרפתי עם הולנדי. אולם הצרפתים ברחו בלילה והשאירו את ההולנדים מאחוריהם.

כאשר רצינו אנחנו לקפוץ, נעצרה הרכבת וכך איחרנו את המועד. המאקי עוד פוצץ את הפסים כדי לעכב את הרכבת, ועל כך רצו הגרמנים להרוג אותנו. הם התחילו לחפור קבר, אך כאן התערב קצין אחד מחיל האויר, והם נמלכו בדעתם. אחד השומרים היה יהודי במדי גיסטאפו.

בספטמבר 1944 הגענו לבוכנואלד ושם הפרידו בינינו. את פאולה שלחו הלאה. קורט ריילינגר ניצל ובא לשבדיה שבוע לפני גמר המלחמה. וילי מת בברגן-בלזן באביב 5194, אחרי מחלה. את מאכס העבירו למחנה בסביבת האנובר, והחזירוהו במארס 1945 לבוכנואלד. הרגו אותו בטרנספורט האחרון.

יום לפני השחרור ברחתי. הסתתרתי ביערות, עד שפניתי לאמריקאים. הם טיפלו בי והעבירוני לבית-חולים. משקלי היה 44 קילו. חזרתי להולנד במאי 1945. ההולנדים הכניסוני לבית-הסוהר, עד שגילו את זהותי..

אלפרד פרנקל (צפי)

 


אלפרד (ציפי) פרנקל נולד ב – 1920 בברסלאו (Breslau), גרמניה, כיום – ורוצלב (Wroclaw), פולין.

נפטר בשנת 1999 והובא למנוחות בקיבוצו – יקום.


 

קישורים לפעילותו של ציפי פרנקל במחתרת "קבוצת ווסטרוויל"

  • עדויות שנתן ציפי פרנקל אודות פעילותו במחתרת "קבוצת ווסטרוויל" בהולנד ובצרפת.

בעדויות:
– החברות בתנועת הנוער היהודית "ורקלויטה" (Werkleute).
– ההגעה להולנד וההצטרפות להכשרת "ורקדורפ" (Werkdorp) בווירינגרמר (Wieringermeer), ב – 1939.
– המעבר לאמסטרדם (Amsterdam) ב – 1941.
– העבודה ב"יודסה ראד" (Joodse Raad) כנגר, ולאחר מכן – כמקשר עם הנהלת מחנה וסטרבורק (Westerbork).
– הקשרים שקיים בסתר עם חברי תנועת "החלוץ" באמסטרדם, ועם חברי התנועה הכלואים במחנה וסטרבורק.
– אספקת רישיונות עבודה ורישיונות תנועה מזויפים לחברי התנועה הכלואים במחנה וסטרבורק, ולחברים שברחו ממנו.
– הבריחה לצרפת באוקטובר 1943 והמשך הפעילות המחתרתית שם.
– הברחת הגבול לצפון איטליה. קשירת קשרים בין המחתרת הצרפתית לבין פרטיזנים איטלקיים.
– השיבה לצרפת והמשך הפעילות במחתרת למען חברי "החלוץ" שהגיעו מהולנד.
– הנפילה בידי הגרמנים באוגוסט 1944; החקירות והעינויים במרתפי הגסטפו בפריז (Paris).
– הגירוש למחנה בוכנוולד (Buchenwald) באוגוסט 1944.
– השחרור במחנה בוכנוואלד והשיבה להולנד.